לאחה"מ מה"ה הלל יהודה פלוטקין נר"ו, שאלתי ברורה מאד, אך מפני שהתקשה בה אפרט בעזר צורי וגואלי: בשנת שע"ה חלוקת הפרשות היתה כך: כב ניסן: שמיני/ שמיני שלפסח כט ניסן: תזמ"צ/ שמיני ו אייר: אחק"ד/ תזמ"צ יג אייר:אמור/ אח"ק כ' אייר:בהר/ אמור כז אייר: בחוקותי/ בהר בחוקותי ה סיון: במדבר אם כן שאלתי ברורה למדי: למה חיכינו עד בהר בחוקותיי בשביל להתאחד עם חו"ל ולא התאחדנו מיד בהפרדת תזריע ומצורע? (והאמת שראיתי בספר בין פסח לשבועות שבזה היו מנהגים שונים בצפת, שהמסתערבים באמת הפרידו תזריע ומצורע, כך לפי זכרוני והספר אמ"א עתה, אך לא הסביר את הטעם למנהגנו)
הרב יעקב כהן
שאלה זו שאל הרב תיקון יששכר (מגדולי רבני צפת בתקופת מרן הב"י) בדף ל"ב ע"ב והשיב לפי שאינם רוצים להאריך בנגעים שתי שבתות, וששוב שאל למה לא יפרידו אחרי מות מקדושים כדי שימהרו להשוות לבני חו"ל ותירץ כדי שלא יהיו בני ארץ ישראל שהם עיקר נגררים אחרי בני חו"ל שהם טפלים להם, ועוד שיראה שנותנים מעלה לבני חו"ל על בני ארץ ישראל ובזה מיושב ג"כ הקושיא מתזו"מ ע"ש