טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
ראיתי שהעירוב פסול במקום אחד כמה זמן לפני שבת. הלכתי לתקן את המקום הזה, והתיקון התארך עד כמעט עשר דקות אחרי השקיעה. ראיתי שאני לא עושה שום מלאכה מדאורייתא כי כבר שקעה השמש. ורציתי לשאול הרי הציבור כבר קיבלו שבת בשקיעה ואני צריך להיגרר אחריהם. אבל האם קבת השבת הזאת היא לענין רק מלאכות מדאורייתא או גם מדרבנן. ראיתי שהרב כף החיים (סימן רס"ג אות עט) הביא מחלוקת בזה ופסק (באות פא) שיש לסמוך על המתירים הדרבנן השעת הדחק. ומוסיף שרק אם ענה "ברכו" עם הציבור. א. האם דין זה לכולי עלמא? ב. האם ליפוף חוט סביב ברזל במקום לקשור אותו האם זה מדאורייתא כי זה לקיימא?
א. הנה אין ברור שרוב ציבור קיבלו שבת בשקיעה שישום הרבה בתי כנסיות שאין מקדמים מזמור לדוד וקבלת שבת קודם השקיעה
ב. ולענין אם יש לסמוך על המתירים לעשות שבותים אחר קבלת שבת של רוב בני העיר, הנה אמנם כן כתב הכה"ח בשם כנה"ג להקל בזה והביא שכן פסקו בעו"ש וא"ר בשעה"ד וכמו שנזכר בשאלה אולם הנה פסק זה שלא כדעת מרן וכמבואר בעו"ש ובא"ר שם וה"ד כה"ח ודברי מרן מקורם בשיבולי הלקט וכמבואר בב"י שם וגם מדברי המרדכי ס"פ במה מדליקים שהוא מקור דין זה מוכח שלדעת האוסרים אין להתיר אף איסור טילטול בעלמא ודברי המתירים בזה שהביא הכנה"ג נראים קשים ודו"ק ואכמ"ל. ומ"מ נראה שבמקום מצוה דרבים כגון תיקון העירוב הנז' בשאלה יש לסמוך על דעת האומרים שאין יחיד נגרר אחר הרבים ויש להתיר שבותים לצורך מצוה,
ג. ליפול החוט סביב אינו נחשב בשר כדמוכח בש"ע סימן תרנ"א ס"א בהג"ה ע"ש