אנכי עפר ואפר חס ושלום לא באתי לא להאיר כ''ש להעיר רק זאת אמרתי כיון דפאה נכרית איסורה מדרבנן משום דת יהודית והליכה בשיער מגולה הוי איסור דאורייתא. זאת ועוד שיש [מועטים מאוד] המקילים אפ' בפאה יפה ומסולסלת ואע''פ שאין כת''ר פוסק כמותם מ''מ לא בטלה דעתם מהעולם וחזי לאצטרופי ועדיף שיאכלו רוטב ולא בשר כדברי הנשר הגדול. ועוד דבמקום הדחק כגון הכא שתלך פרועת ראש סומכין אפ' על דברי היחיד בדברנן כמבואר בגמ' נדה דאמר רבי כדאי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק וכמו שהעתיקו הפוסקים והגדיל הרשב''א להתיר אף בדאו'. ובוודאי ובוודאי שמוטב שיאבדו אלף כיוצא בה ולא תפול תקנה קטנה מדברי חז''ל וכמו שכתב הגאון החת''ס לענין אותה אשה שחששו שתשתמד אם לא יתירו לה להנשא למרות תקנת חז''ל גבי מינקת. כאן נראה לקוצר דעתי השפלה לחלק שאין אנו עוקרים תקנה אלא מצרפים ספיקות לסניף וסומכים על דברי המתירים.
הרב שלמה יהונתן מאזוז
כבר כתב מו"ר עליון במעלה בתשובה שלמעלה שיש בזה איסור דאורייתא של "ובחוקתיהם לא תלכו" ומה לי איסור דאורייתא של דת משה או איסור תורה של ובחוקתיהם לא תלכו והדעות המתירות בפאות המסולסלות הן תמוהות ואיך אפשר לצרפם לספק וידועים דברי החיד"א (במחב"ר א"ח סימן ז') על דברי מרן הש"ע שכתב דבריו עפ"ד הר"א אב"ד אך כל האחרונים חלקו עליו שאין לצרף דעתו לס"ס שזו סברא תמוהה! ע"ש (וציינו שכ"כ עוד ביו"ד סימן מ"ג אות ב') ועתה שא נא עניך לנ"ד דאין לצרף סברות המתירות בנ"ד ובמחכ"ת הרמה ודי בזה
[ולענין מה שכתבי בעניותי שעדיף בינתיים כך, וישפיע עליה לאט לאט ממה שנתיר לה פאה ותחייה כל ימיה באיסור. מצינו כיוצ"ב ויתרה מזו בפוסקים, עיין בט"ז יו"ד (סימן רפ"ח סק"ב) בשם הב"ח גבי מזוזה, והביא ראיה לזה מהירושלמי ע"ש ואף להש"ך (שם סק"ד) שחלק ע"ז שאני התם דדעת רבנו הגדול וסיעת מרחמוהי להקל משא"כ בנ"ד וע"ע כיו"ב למרן מופת הדור זצ"ל בספרו הליכות עולם (ח"ה עמוד קמ"ב) במושב שאין להם מקווה רשאי להקל להם לטבול במים שאובים וכתב שם(עמוד קמ"ו) שאם נתיר להם ברכת שחיה, יתעצלו ולא יקימו מקוה טהרה כדת ע"ש ומינה לנ"ד, ואף שידעתי שהרוצה לחלוק יחלק מה נעשה ולדעתנו הפאות הפרוצות, מכלות כל חלקה טובה, ואי אפשר לנו להתירן כלל, ה'ברחמיו יערה עלינו רוח ממרום. ע"ה אליהו מאדאר ס"ט]
Google
