מקום הנחת החנוכיה בדירת קרקע

ע’ בבא”ח (וישב סי”ג) דיעשה נר השמש משונה משאר נרות חנוכה. ע”כ

ויש נוהגים לעשות דווקא משעוה (ע’ בשערי הלכה ומנהג ח”ב ע’ ער”ה ובהוספות לשו”ע הרב ע’ תשכ”ז במנהגי בית הרב שנוהגים להדליק בשעוה).

ועכ”פ לא שמענו הידור בשמן זית.

נהגו להשתדל שתהיה של כסף דווקא (או קרוב לכסף). עיין בכף החיים (סימן תרע”ג ס”ק ס’ וס”ד). אך אם הכסף לא נאה, והזכוכית נאה יש להעדיף הזכוכית קריסטל משום זה אלי ואנוהו.

גם בלי לומר את המילה חג אנו מתכוונים חג חנוכה שמח.

אותו דבר “פורים שמח” ר’ ינון חורי זצ”ל היה אומר “פורים שמחים”, אך מרן שליט”א היה אומר שאפשר לומר פורים שמח כי הכוונה חג פורים שמח.

זה נכון, בעמידה אומרים בלא ו’. (ובברכת המזון עם ו’).

מסתבר שיש בזה מעלה לפי דברי המקובלים המפליגים במעלת הכסף על הזכוכית, אם כי יש אומרים שמסתכלים על כלולות החנוכיה (כשהיא של כסף), בפרט אם בזיכי הזכוכית אינם יכולים לעמוד בלעדיה, רבים אומרים שהם בטלים אליה (עיין פסקי תשובות סי’ תרעג אות ט). וכמדומני שכן שמעתי בשם מו”ר הגר”מ לוי זצ”ל לפני שנים רבות.
אמנם מאחר שכל ההעדפה של הכסף על הזכוכית נובע מדין “זה אלי ואנוהו” (כנזכר בחסד לאברהם המצויין בשאלה), לכן לענ”ד כדאי לבדוק שכוסית הכסף המדוברת אינה מתעפשת ומשחירה במגע עם השמן, כי אם אחר שהדליקו בה פעם אחת היא כבר מתעפשת ופונה הודה זיווה והדרה, וזה המדליק אינו טורח היטב לנקותה בכל פעם, יש לשקול להעדיף עליה בזיכי זכוכית (המונחים על חנוכיית כסף כנ”ל), וראיה מדין כלי חרס ישן שאין מדליקין בו (ע’ בטוש”ע סי’ תרע”ג ס”ג).
להניח כוס אחת של כסף והשאר של זכוכית – לא כדאי לענ”ד, וכמו שאין להניח לכתחילה מקצת נרות שעוה ומקצת שמן (ע’ משנ”ב שם סק”ב, ובהערות איש מצליח). וגם מחזי כמנומר, ואינו “ואנווהו”.

מנהג התוניסאים כמנהג כל הספרדים להדליק בצאת הכוכבים, כמ”ש בספר עלי הדס פרק ט”ז סעיף ג’. וכתבו מרן הרב עובדיה זצ”ל ומרן ראש הישיבה שליט”א שכן המנהג הנכון. לגבי ספר עץ חיים שהזכרתם, אנא ציינו לנו את מקורו המדוייק כדי שנוכל לבדוק שם.

עיין בחסד לאברהם (נהר כ”ד) שכתב ט”ו מיני כלים זה למעלה מזה, והזכוכית למטה מהברזל, ע”ש. והו”ד בכמה אחרונים.

ועכ”פ נראה שאם הזכוכית יקרה כמו קריסטל ונראית טוב מהנירוסטה, מסתבר שידליק בקריסטל.

אין שום בעיה לעשות אזכרה של י”א חודש בחנוכה.

בס’ זכרון יהודה (סי’ רכ”ב כתב שכן נהג מהר”ם א”ש. ובס’ רמזי אלול (דף ו’ אות ט”ז) ובס’ אלף כתב (אות שמ”ז) כתבו טעמים לזה.

וגם אצלנו בני ספרד נמצא בדברי חכמינו מקור למנהג זה – בס’ מועד לכל חי (סי’ כ”ד).

מרן זצוק”ל בחזו”ע עמ’ קנ”ו דיבר על חיילים אשכנזים (שנוהגים להדליק אף שמדליקים עליהם בביתם) שאם אינם נמצאים בבית כל שהוא אלא בכוכים וכיו”ב אינם יכולים להדליק בברכה. והעקרון של דבריו הוא שהחיוב הוא על האדם ולא על הבית, ובסוף ההערה הביא שכן הסכים מרן ראש הישיבה שליט”א (ושם הביא שהרב משה לוי חולק). לכן גם במקרה שלכם אין חיוב הדלקה ואם אתם יכולים לראות נרות – תברכו על הראיה “שעשה ניסים” (וכמדומה שא”א לראות ממטוס), ואם לא שהבן ידליק בבית בלי ברכה.