התכלת
לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א מסתבר מאוד שחלזון “ארגמון קהה קוצים” הוא התכלת, וראוי לעשות אותו. ומה שאבותינו לא נהגו כן מכיון שלא היה להם, ובודאי שאם היו מוצאים היו שמחים כמוצאי שלל רב לזכות במצוה זו.
ריה"ל בפיוט יום ליבשה כתב 'הראו אותותם לכל רואה אותם ועל כנפי כסותם יעשו גדילים'. האם יש להבין מזה שבזמנו ומקומו נהגו (גם ספרדים, לפני שהתפשטה הקבלה) להוציא את ציציותיהם לחוץ?
אין כאן ראיה כלל, דכוונתו על טלית גדול שהוא המלבוש העליון, אבל בטלית קטן לפי צורת המלבוש שלהם גם מי שהוציא ציציותיו עדיין היו הציציות מכוסות מתחת הבגד העליון.
מאת: פלוני | תאריך: י״א באייר ה׳תשע״ו – מאי 19, 2016
באותו עניין רציתי לשאול, הרי ידוע שפוסקים רבים ובראשם רבינו הרב עובדיה זצ"ל נוקטים שכשיש מחלוקת בין הפשט לקבלה פוסקים כמו הפשט [ש"ס או פוסקים], וא"כ למה יש המצריכים את הספרדים להכניס ציציותיהם, והרי מרן השו"ע [סימן ח סעיף יא] כתב שעיקר מצוות טלית קטן ללובשו על בגדיו שיראהו וכו' , ומה שעל פי קבלה יש שאמרו להכניס, ראשית עלינו לשמוע לפוסקים על פי פשט, ועוד, שגם במקובלים יש מחלוקת בזה, שיש אומרים שרק הטלית לא תראה החוצה, ומה זה שונה מהלכות רבות אחרות שלא מתחשבים בדברי המקובלים כשחולקים על הפוסקים הפשטנים?
בענינים של תפילה וכיוצא בזה אנו נוהגים על פי הקבלה ומטעם זה אנו מברכים הנותן ליעף כח למרות שמרן בשלחן ערוך כתב שלא לברך. וכן בענין עשיית כפרות בערב יום הכיפורים דעת מרן שאסור לעשות כפרות ואנו נוהגים בזה כמו שכתב רבנו האר"י ז"ל. ועוד.
מאת: פלוני | תאריך: ב׳ בסיון ה׳תשע״ו – יוני 8, 2016
במחילה אך לא זכיתי להבין מה עניין מצצות ציצית לתפילה, שבשלמא ברכת הנותן ליעף היא חלק מסדר התפילה, וכן מנהג הכפרות הוא בעצם בקשה לכפרת עוונותינו, בצרוף מעשה וכו' אך מצוות ציצית היא מצוה בפני עצמה ולכאורה אינה קשורה כלל לתפילה, ובפרט טלית קטן שהולכים איתה כל היום, ולאו דווקא בתפילה?
לא רק בתפילה אלא גם בכיוצא בזה נוהגים כדעת האר"י ז"ל. וגם מרן הבית יוסף (סימן ל"א) הכריע כדעת הסוברים שלא להניח תפילין בחול המועד על פי הזוהר וכתב שבני ספרד שינו מנהגם בזה על פי הזוהר עיין שם. וכן לעיל (סימן ד') הכריע כדעת הרשב"א שצריך ליטול ידים בבוקר מתוך כלי ,ושלא כדעת הרא"ש, על פי הזוהר. וכן בסימן רע"ד פסק לבצוע מן התחתון על פי הקבלה ושלא כדעת הגהמ"י, ולא אמר שלא מתחשבים בדברי המקובלים כדבריך.
מאת: פלוני | תאריך: י׳ בסיון ה׳תשע״ו – יוני 16, 2016
לאחרונה פורסם כאן שיעור ממרן פה"ד נר"ו (שיעור מספר 4248, הקבלה והמעשההם הם עמודי ההוראה) שבו דן בענייננו וששתי לשמוע (מרגע 24:23 ואילך) שזכיתי לכוון לדעתו דעת עליון, שמוכרח מהפיוט שריה"ל היה מוציא ציציותיו, ודלא כהרב המשיב. תלי"ת.
אין לי את האפשרות לשמוע כעת את השיעור הנ"ל (ויישר כח שציינת את מספר השיעור והדקה במדוייק), אך הראוני שכבר כתב מו"ר כן בסוף קונטרס "הערות והגהות" לתיקון ז' של פסח, הנדפס עם מחזור איש מצליח לפסח. "ולמדין ואין משיבין".