המנהג לומר אחר תפלה שחרית מקורו מדברי מרן החיד''א ז''ל בסוף ספרו סנסן ליאיר, שנכון לומר כן מראש חדש אלול עד יום הושענא רבה, ושהנוהג לאמרו כל השנה ימצא חיים. אלא ששם מבואר, לומר כן אחר כל תפלה, ולא שמענו ולא ראינו מי שאמרו אחר מנחה, ורק אחר שחרית נהגו, וכנראה דסברי דדי בפעם אחת ביום. ומה שנוהגים לאמרו קודם ערבית עם פסוקים אחרים נראה שהטעם כדי שבינתיים יתאספו הקהל או כדי שיגיע זמן ערבית, וגם ליכנס לתפלה מתוך כמה מזמורי תהלים. ועיין בספר גאולי כהונה למורנו הרב רבי שושן הכהן זצ''ל. והיום יש נמנעים מזה קודם ערבית כדי שלא לקרוא מקרא בלילה, על פי דברי המקובלים כידוע. אך אם עדיין לא הגיע הזמן ובין השמשות הוא, אפשר לומר בלא חשש. כן נראה לעניות דעתי.