ברצוני לשאול אודות מש"כ הגר"מ לוי זצ"ל בספרו מלוה ה' שבחלק א' פרק ג' סעיף כ"ה כתב הרב שלוה שפרע למלוה יותר ממה שלוה ואומר בפירוש שהתוספת הינה במתנה גמורה ולא מפני ההלואה כלל, מותר למלוה לקבל את התוספת ובהערה 61 האריך להוכיח כן גם ממרן שדעתו כן, ובדבריו אלו רואים שהיתר זה אמור בכל אדם ולא רק בתלמידי חכמים, אמנם בפרק ח' סעיף י"ט כתב לגבי ת"ח שמותרים להוסיף בשעת פרעון תוספת מועטת אפילו בסתמא בלא שיאמרו שזה במתנה ולכתחילה ראוי להחמיר, ובסוף הערה 41 כתב שמ"מ אם הלוה אומר בפירוש שפורע יותר בתורת מתנה א"צ להחמיר שלא לקבל ממנו כשהוא והמלוה ת"ח, ולא זכיתי להבין מדוע כתב בהערה זו שאם אומר בפירוש שזה בתורת מתנה א"צ להחמיר דוקא באופן שהלוה והמלוה ת"ח והרי בפרק ג' הנ"ל מבואר שהיתר זה הוא בכל אדם ולא רק בת"ח. ועוד ברצוני לשאול שלכאורה יש להוכיח ממרן שאסור אף במפרש שזה בתורת מתנה, דהנה המחנה אפרים בהלכות מלוה ולוה דיני ריבית סימן י"ז כתב ליישב קושיית מרן בב"י,שמותר שם מכיון שאיירי במפרש שהתוספת היא בתורת מתנה עי"ש בדבריו, ולכאורה מדלא תירץ הב"י כדבריו משמע שס"ל שאף במפרש שזה בתורת מתנה אסור.