בבאור הלכה [סימן פג] כתב שבית הכסא שהשתמש בו פעם אחת אחר הזמנה, דינו כבית כסא ישן ואסור מן התורה לקרוא בו דברי קדושה, ע"ש. ובהמשך דבריו הוא כותב: "ועיקר דינו דהגר"ז שכתב דאסור מן התורה וכו' אין להקשות על זה, מקרא דכתיב ויד תהיה לך וגו' והיינו מקום מיוחד הרי דהיה שם הזמנה ואפ"ה התירה התורה לאחר שיכסה הצואה לדבר שם ד"ת וכו' די"ל דשם לא היה חל שם הזמנה כיון דהיה יודע בעת הזמנה שיהיה צריך תיכף לכסות א"נ כיון דהו"ל לכל אחד ואחד יתד על אזנו לחפור תיכף ולכסות דומה זה למה דמבואר בסימן פ"ז סק"א במ"א [ שאם העביט מיוחד להשתין ובכל פעם שמשתין נותן לתוכו רביעית מים שרי], וגם לא עדיף זה ממקום שהוזמן לקבורה והניח בו את המת בפירוש ע"ד לפנותו דאיתא בטוי"ד סימן רס"ד דשרי. עד כאן לשונו, האם נכון לדייק מכאן שמותר לדבר דברי תורה בשירותים אחרי שהוריד את המים, ששני התירוצים שייכים בזה. ואין לדחות שהוא מייר מדין תורה אך מדרבנן אסור, שהרי השווה דין זה שדין המ"א לגבי עביט ולהטור לגבי פינוי מת שהם דינים המותרים לכתחילה? והוא פלא לכאורה?