רציתי לשאול למה לא נחשבים את זוג הקשישים כחולה שאין בו סכנה שמרן התיר לו בישולי גויים בסימן שכח, כמדומני שהפרי מגדים כתוב שהיתר זה הוא רק בשבת אבל יש פוסקים אחרים שחולקים על זה, והוי ספיקא דרבנן ולקולא. או שאחד הילדים של ההורים הקשישים, ידליק נר גדול בבית הדולק כמה ימים וכך אפשר לסמוך בשעת הדחק על דעת המהר"ם המובא בדרכי משה שגוי שהדליק מאש של ישראל - מותר.
הרב לירן ישי
הנה נחלקו הראשונים בתבשיל שבושל לחולה בשבת ע"י גוי אם מותר במוצאי שבת. ואין בו משום בישולי גוים יש מתירים ויש אוסרים. וגם לדעת המתירים שם הוא רק משום שבשבת שאי אפשר ע"י ישראל. נמצא שמה שבישל הגוי בשבת הוא בהיתר וכיון שהותר הותר. שהוא יום חול ובנידון דידן לא שייך שהרי אפשר לבשל בהיתר ע"י ישראל.
אולם בעיקר המחלוקות שם אם נשאר למוצאי שבת נקטינן כדעת האוסרים וכמו שכתב בספר לוית חן (סימן מ"ב) וכן פסק המשנה ברורה סימן שכ"ח סעיף קטן ס"ג לאסור וסותר מה שכתב הוא גופיה סימן שי"ח סעיף קטן י"ד וכדעת הרבה אחרונים . השפתי כהן והעולת שבת (סימן שי"ח סעיף קטן ו') והפרי חדש (יורה דעה קי"ג ס"ק כ"ו) והפרי תואר (ס"ק י"ט) והמנחת יהודה (כלל ע"ב ס"ק כ"ט) ומרן החיד"א (בברכי יוסף סימן שי"ח סק"ב)
והן אמת שיש להעיר ממה שכתב הבית יוסף בפרטי רמזים לסימן שי"ח שמותר לבריא. וידוע שפרטי הרמזים יצאו מתחת ידי מרן וכמו שכתב בהקדמה וכיוצא בזה דקדק השפתי כהן (יורה דעה סימן קי"ט) ואכמ"ל ובמקום אחר הארכתי בזה.
ולגבי מ"ש לסמוך על דברי מהר"ם נראה שבשעת הדחק שכתבנו להקל בבית ישראל וכמו שכתב כנסת הגדולה אפשר לצרף לזה שהגויה תדליק מנר של ישראל וכמו שכתבתם אמנם אף בלא זה יש להקל. ושלא בשעת הדחק צרוף זה לא עוזר וכמו שכתב מרן בשו"ע (דין מ"ד) דהיא קולא גדולה.