נראה שהכלל בזה הוא כך: כשכותבים "וא"ת" הוא ודאי עם תירוץ, ובלשון "תימה" לא תמיד יש תירוץ. אמנם מצאנו בכמה מקומות שפתחו בלשון "ואם תאמר" ולא כתבו שום תירוץ. חלקם נמנו בגיליון הש"ס ב"מ סא ע"א, יעוין שם (והשמיט שם כמה). ובחלק מהם אכן מצאתי שהגיהו (הב"ח ואחרים) שצ"ל "תימה", שלא ייתכן לומר "ואם תאמר" בלי "ויש לומר" אח"כ. וייתכן לומר שבכל אותם חריגים נשמט התירוץ (וצריך לבדוק בתוס' הרא"ש ותוס' רבינו פרץ ודומיהם אם הביאו תירוץ במקומות הללו).