באחת ההזדמנויות קראתי שהרב כותב על כך ששיער הראש הוא מידת הדין. אם אכן כך, האם יש לגדל פאות עד אורך מסוים או ניתן לגדל פאות ארוכות? מדוע בעניין הפאות לא נוהגים כמו גדולי וענקי הרבנים הספרדים ?
1. פיאות הרא אינם מדת הדין, רק שיער הראש. ומכל מקום לא כדאי לגדל ארוך כדי לא להראות מוזר. וכמו שכתב הרב בתשובה "פיאות מאחורי האוזן" ו דרך אמצעית משובחת.
2. גידול פיאות מחדיר יראת שמים.
כנראה כוונתך ל “צדקתך”. והנה יש אומרים (בדעתו של מרן הרב עובדיה זצ”ל) שגם כשיש חתן אומרים “צדקתך”, ורק אם מחמת היום כראש חודש וכדו’ (לא מחמת איזו שמחה) לא היו אומרים תחנון בחול, אזי גם בשבת לא יאמרו צדקתך. ובנדון שלנו שגם החתן לא נמצא. נראה יותר שלכו”ע יש לומר צדקתך. וכן עשינו במעשה שבא לידינו. אך ודאי וודאי אם רואה שדבר זה גורם למחלוקת יאמר לעצמו בלחש ויניחם במעשיהם, שיש להם על מה שיסמוכו. חזק ואמץ.
מותר לקנות בחנויות שהזכרת . ואיסיף לומר לך, מותר לבעלי החנויות הנ”ל לעשות את מה שכתבת שהם עושים.
ואבאר דברי:
א. יתכן ועובדים הללו פשעו בשמירתם כגון שלא השגיחו יפה יפה, שעובד אחר לא יגנוב מהקופה. או שלא ספרו במדוייק את הכסף שקבלו. באופנים הללו הם חייבים מעיקר הדין לשלם גם אם בעל הבית לא תבע מהם. אך גם באופן שהיה אונס גמור בדבר, ומעיקר הדין היו פטורים מלשלם מכל מקום כלל בידינו כל תנאי שבממון תנאו קיים, ומתנה שומר חינם להיות כשואל. ולפיכך יכול מעסיק להתנות ולסכם עם הפועל שכל נזק שייגרם אפילו באונס יחול הנזק על הפועל. בפרט שבדרך כלל ברוב המקרים האלו אילו העובד היה יותר אחראי לא היה קורה מה שקרה . ואם ימתין בעל הבית עד שיוכיח לעובד את פשיעתו יכול הוא לאבד כל ממונו
ב. לגבי מה שהם משליכים את כל המזון ולא מניחים לעובדים לקחת זה נובע מכך שהם חוששים שעובדים יחביאו מזון או יגרמו ללקוחות לא לקנות כדי שישאר להם ויקחו הכל לעצמם .. ואין איסור בל תשחית אלא כשנעשה דרך השחתה אבל כל שנעשה לשמירת ממונו מותר ועיין מה שכתבתי בעלון הלכות מעשיות (מופיע כאן באתר ) גליון קצג תשובה א בענין השמדת יבול חקלאי
אוי לנו על שברנו כי הגענו בדורנו לשפלות כזאת, ודברים שהיו פשוטים וברורים בכל הדורות, נתהפכו בימינו, ואיסורי תורה חמורים ותועבה, נעשו בימינו מותרים בפרהסיא ובגלוי, ודברים שהיו מתבייישים מהם בעבר ומבינים שמעשה נתעב ובזוי הוא, ואף מי שעשאו מחמת יצרו הרע, הבין שמעשה איסור הוא. נעשה בימינו גאוה וגסות ומשתבחים בזה, דבר שהיה מושכל ראשון ופשוט אצל כל בן דעת שאסור באופן מוחלט, נעשה בימינו מקובל ואפשרי. ומי שמוחה וזועק מכאב לב, בזים ולועגים לו, ובעוה”ר נתקיים בנו הפסוק “וסר מרע משתולל”, כדרשת חז”ל בסנהדרין (צז.). ע”ש.
ולעצם השאלה הנה אע”פ שהם חוטאים בכל מקום, וגם אם לא יבואו אתכם, יחטאו במקומם, ואין אתם מוסיפים להם על עוונם, וחטאם ישאו. מכל מקום הרואה עבירה, פעם אחר פעם, מתקרר לבו לאט לאט. ומה שבפעם הראשונה אומר אוי, וחמור בעיניו, בפעם השניה אינו זועק אותה זעקה, ובשלישית בשקט וברביעית לא נורא, וכן הלאה.
ולכן אף שאין בכחנו למחות בעוה”ר, כי אין דורנו דומה יפה, ומה בכחנו לעשות, מכל מקום להתחבר לזה אין לנו. ואף שאין להרחיק, מכל מקום אין לקרב. ויש להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ושה’ יכניס בלבו את הדרך הנכונה והישרה. כנלע”ד.
ובקרוב יקוים בנו הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
Google
