איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
האם יש מקור למנהג שנהגו כשאומרים : "בחייכון ובימיכון" ( בקדיש ) וכן כשאומרים "וקרא זה אל זה" ( בקדושה ) וכן "עשה למען שמך עשה למען ימינך וכו'" ( אחרי אלוקי נצור שהביא מרן סימן קכג') שהופכים פניהם לימין ולשמאל ?
מה שהופכים פנים באמירת בחייכון ובמיומיכון ובאמירת וקרא זה אל זה, אין לזה מקור. אבל זה מנהג נפוץ אצל רבים מעדות ההספרדים (עדות המזרח ועדות המערב). ויש לזה טעם – בחייכון וביומיכון בשביל שתתפשט הברכה לצדדין כדרך שכתוב בשלחן ערוך (סימן קכח סעיף מ"ה) גבי ברכת כהנים עיין שם במשנה ברורה. ובקדושה הוא כדוגמת המלאכים שנוטלים רשות זה מזה קודם אמירת קדוש קדוש (מרן ראש הישיבה בפניני הפרשה תשע"א גליון 575).
אולם לא ראיתי מנהג כזה להטות הראש בעשה למען שמך שבאלוקי נצור, רק שמרימים העקבים, וגם לזה אין מקור, רק כך נוהגים, ובספר מעין אומר (חלק א' פרק ה' סימן קפ"ג) הביא שמרן הראשון לציון הרב עובדיה זיע"א נשאל על כך בעל פה והשיב בזאת הלשון: זה "דבר הגיוני, כאילו להתקרב לכשכינה" עד כאן לשונו