סגולת הערבות של חבטת הערבה.

עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.

אכן כן מנהג תונס וגם מרוקו ועוד לדלג בית יעקב ושיר של יום בראש חודש, אמנם בסידור איש מצליח הביאוהו ע”פ דברי הבא”ח שגם אצלם היה המנהג לדלג והוא שינה את המנהג.

באדר א’, ומכל מקום מכיון שהשנה זה כבר עבר אפשר לעשות באדר ב’.

יש סידור הנקרא עלי הדס, בהוצאת הרב דוד סטבון שליט”א.

מנהג תונס שהזכרתם איני מכירו, ולא מצאתיו בספר עלי הדס וגם שאלתי יודעי דבר ואינם מכירים אותו, נשמח לקבל מקורות ומה שידוע לכם עליו.

ולגוף השאלה הכה”ח (סי’ קמ”א אות ל”ב) כתב להחמיר גם כשיש קדיש לגבי שני אחים או אב ובנו, ולכן אם נהגו להחמיר בזה יש להחמיר גם אחרי קדיש.

כן כתב בספר למען ידעו דורותיכם (ח”א עמ’ פ”א) שכן נהגו לאכול בימי החנוכה, רק לא כוסמת כמו שכתבתם אלא “קצב” והוא דוחן, וכמו שכתבתם שכך קראו לו בערבית ערישה תעא קאסב.

מעיקרא וודאי שאין ראוי להתגייס לצבא, וגם עכשיו בעת המלחמה לא שמענו שיש צורך שכל העם יתגייסו, ודי להם בחיילי המילואים.

במלחמה זו אין התגרות בגויים, אלא משיבים מלחמה ומגינים על עם ישראל, ונ”ל שאין מי שחולק בזה. וגם הרב בעל “ויואל משה” זצ”ל כוונתו על עצם הקמת המדינה ולא על המצב הנוכחי אחרי שכבר קמה המדינה.

וודאי שיש הסתברות שהוא סובר כדעה שניה, אך לא פשוט לומר זאת ככלל ברור בכל ספר כה”ח.

הטענות הם מסתברות, אלא שיש הבדל מהותי בין זמנינו לזמנם, שאז היה כח לחכמי ישראל לתקן תקנות, והיום אין לנו את הכח הזה.

עד כמה שידוע לי לא יוכלו חכמי ישראל בדור הזה לעשות שינוי כזה בתפלה, גם לא הרבנות הראשית ולא שום גוף אחר.

ז”ל רבנו חננאל: אמר רב יהודה הבודק “אחר שיבער הכל” צריך שיבטל בלבו מה שאינו ידוע לו עכשיו. ע”כ. ובפשטות כוונתו על הביטול של הלילה, כי אז מבטלים מה שלא ידוע, ובבוקר מבטלים גם מה שידוע כידוע. ועיין עוד בספרו של מרן שליט”א ה’ נסי ח”ב עמ’ מ”ג בהערה ותרו”ץ