התרת נדרים על דבר שקיבל בפה ללא כוונה.

מכיון שהחלק של הנדר שנדרת שהבעל לא ישחק עם ההורים אין בו ממש, כי אדם לא יכול לאסור על חבירו דברים שאינם שלו, גם החלק שנדרת שהוא לא ישחק אתך אינו קיים, וכמבואר כיוצא בזה בשלחן ערוך (יו”ד סי’ רל”ב ס”ז). בקיצור, אין כאן נדר ואין צריך התרת נדרים.

כמובן שצריך להזדרז כמה שיותר, אך אין חיוב על תאריך מסוים. (רק אם ישכח יהיה בזה עוון ח”ו)

שבועה כזאת אין לה ערך!

לעתיד להקפיד לא להישבע ולא לנדור. ומותר לך להביא בגדים שלך לאחותך.

מותר לומר רק “לדוגמא” אני נשבע כך וכך, ולא יזכיר שם שמים.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1105).}

– הדרך הפשוטה למצוא פתח וחרטה. ופותחים גם מתוך החרטה.

הנודר צריך להגיע לפני ג' אנשים (א"צ שיהיו ממש ת"ח, אבל צריך שיהיו מבינים ההלכות שלומדים).

ויגלה את הנדר (לפחות) לאחד מהם, ואז ישאלוהו ויענה כדלהלן:

– האם אתה מתחרט על הנדר?

– כן. אני מתחרט.

– אילו ידעת שתתחרט, האם היית נודר?

– לא הייתי נודר.

– מותר לך, מותר לך מותר לך.

ומכאן ולהבא חושבנא טבא.

מאחר ומדובר רק על שבועיים, לא כדאי להזדקק בזה להיתרים. ויש להחמיר.

והכלל בזה שהולכים אחר דעת הנודר, וכל מה שהתכוונת להמנע ממנו – תמנע. בלי קשר להגדרת "מותרות".

אם אפשר להתיר באמצעות שליח אפשר גם דרך הטלפון וכן מתבאר ממ"ש בשו"ת בית נאמן ח"א (חאו"ח סימן ל"ד אות כ"א) ע"ש

יכול לעשות התרה ועיין באוצר המפרשים יו"ד סימן רל"ב סעיף י"א (הוצאת שולחן ערוך הבהיר) שנשאל בשאלה זו ממש שלא היה תוכו כברו והתיר ע"י התרה ע"ש. (ולכאורה כיון שהנדר היה בטעות שחשב שמדובר באנשים ישרים אפילו התרה א"צ עיין בשו"ע בסעיף הנ"ל).

אם תרצו – תעשו התרה על מנהגם ותתנו רק חלק קטן.

ואם תרצו – תתנו חלק והשאר תרשמו לעצמכם בהלואה עד שירחיב ה' 

– השבועה כשהיה צעיר אם היה בן 11 אין לחשוש. ובגיל 12 נדריו נבדקים אם יודע חומר הנדרים ושבועות ומקיים דבריו, אז נדרו ושבועתו קיימים.

– ומ"מ כיון שבערב ר"ה ובערב כיפור עשההתרת נדרים בכל שנה ואז אנחנו אומרים מודעה שכל מה שנדור או נשבע אנחנו מתנים שיהיה בטל מעיקרו. אז השבועה שעשה לא חלה בכלל. וכל זה בתנאי שבשעה שעשה את השבועות הללו לא זכר את המודעה הזו. אבל אם זכר את המודעכה ובכל זאת נשבע, הרי גילה דעתו שאינו רוצה את המודעה הזו, והשבועות קיימות. ועיין ברכי יוסף (יו"ד רי"א ס"ב).

ומאחר שהדבר לא כ"כ מוסכם בש"ע (רי"א ב') ראוי לבוא לחכם שימצא לו פתח ויעשה לו התרה על שבועה ראשונה ואח"כ על השניה. ויזהר מכאן ואילך.