שיער אדם אסור באכילה, וכן שיער של בעל חי טמא אסור באכילה. (כמובן שבעל חי טהור אחר שחיטה ודאי ששערותיו מותורות)
ולעניות דעתי אם הוציא את השיער אין צריך לחוש אולי נשאר עוד.
מקורות לדבר: הרמב"ם (פרק ב' מהלכות מאכלות אסורותהלכת ה') והרמב"ן.
אם בשר אדם מותר מותר באכילה:
1: דעת הרמב"ם אסור וכן הסכמת הר"ן והרב המגיד. וכן הביא ערך השולחן(יורה דעה סימן עט אות א') מדברי הרבה פוסקים.
אבל הרמב"ן סבירא ליה [=סובר] שמותר גמור וכן דעת הפרי חדש (סעיף קטן ו') למעשה.
אולם לדידן נקטינן [=אנו פוסקים] להחמיר כדעת רב הראשונים וכמו שכתב כף החיים(שם סעיף קטן ט).
וממלא כמו שבשר אדם אסור כך שיער אדם אסור וכמו שכתב לנכון בשו"ת אבני נזר(אבן העזר סימן שלב).
[ומה שנראה מדברי כף החיים(שם בעיף קטן י"א) ששיער מותר, לעניות דעתי הוא תמוה דאיך למד משיער מת לשיער חי דאין הכי נמי(=שאפילו שידוע לנו) ששיער מת אסור בהנאה ושיער חי מותר בהנאה, אבל מנין שהוא מותר גם באכילה]
וכל זה כמובן בשיער חי אבל בשיער מת השולחן ערוך(סימן שעט) פסק דאסור אף בהנאה.
ומה שכתבנו ששיער שהוציא לא צריך לחוש עוד, כיון שהוא מחלוקת הפוסקים ולהרמב"ן הוא מותר גמור ולאחזוקי איסורא לא מחזיקינן [=לא מחזיקים דבר באיסור] וכמו שכתב כיוצא בזה כף החיים(שם בעיף קטן י"א) גבי לחתוך עור בשיניו
ושיער בעלי חיים שמא אסור מדין היוצא מן הטמא טמא וכמו שמבואר באבני נזר(שם)