שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
האם מומלץ בימינו לבחור רציני ואחראי לעשות השתדלות להתחתן בגיל 18 כהדרכת חז"ל במשנה? ואם לא, מדוע לא? ומה הדין אם עלול להרהר? איך ניתן לדעת את הגיל הראוי?
הדורות הולכים הלוך וחסור, הן בגוף והן בנפש, והמציאות מראה שהגופות חלשים וגם מצד המידות והמעשים והאחריות יש ירידה גדולה. וכמו גבי הבת שבזמן חז"ל היתה נישאת בגיל נערות לכל היותר, "ובתך בגרה שחרר עבדך ויהב לה" אמרו ז"ל (פסחים קי"ג) ובמשך הדורות הגדילו הגיל עיין למרן החיד"א ז"ל בספר יוסף אומץ (סימן ק') ולהגרי"ח ז"ל בספרו רב פעלים ובזה הזמן אי אפשר להשיא בת אף לא בגיל ט"ו
ולכן על פי רוב בזה הזמן בחור בן ח"י שנים עדיין אינו בשל מספיק להקים בית וליקח אחריות על עצמו [בפרט בזה הזמן שחיים בבית בפני עצמם] לפיכך אפשר לדחות מעט שכן הרשונו חז"ל אבל אין לעבור את גיל עשרים שבזה החמירו חז"ל (קידושין כ"ט ע"ב) שכל ימיו בהרהורי עברה חס ושלום והקב"ה מחכה לו עד אז ולכן יש להשתדל מאד להינשא קודם עשרים.ואם חושש שיצרו יגבר עליו הנה אם הוא בחור ישיבה קדושה ועוסק בתורה אם יכול להטמין עצמו ולהיות שקוע ראשו ורובו בתורה ויראה ויסיח דעתו מהבלי העולם הזה וכמובן שלא יביט במכשירים הארורים ובשאר מרעין בישין ורואה שהוא מתקדם בעבודת ה' יתברך הנה מה טוב ומה נעים אבל אם רואה שאינו יכול לנוהג כן ובאים לו מחשבות והרהורים וקשה לו לעבוד ה' כמובן שימהר לישא אשה ולימד תורה בטהרה
והגיל הראוי כבר נתבאר שגם היום אין לעבור גיל עשרים וכן דעת גדולי הדור וכן דעת מרן ראש הישיבה שליט"א ועיין בספרו מקור נאמן (חלק א' סימן תשצ"ד) ואם רוצה להתחתן קודם יועץ עם רבותיו ועם מי שמכירו מקרוב וישאלם ובדרך כלל אדם מכיר את עצמו ויודע אם ברוך השם בריא גופו ורכש לעצמו מדות טובות ובפרט מדת הנתינה והויתור ואינו עצלן ויודע לשאת בעול ואחר הכל יתפלל לה' שיעזרהו להקים בית כשר ונאמן בישראל בשלום ושלוה וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים