כיסוי תפילין
מקור הביטוי הוא בדברי חז”ל כגון במסכת חגיגה דף ט”ז ע”א. ואדרבה לפי מה שהבאתם שפי’ מלשון שטן באמת השדים הם מזיקים שטניים ולא סתם מזיקים.
ויש פירושים אחרים במפרשים למילה שדים בפסוקים שהזכרתם.
אדם הניח תפלין ושוב עלה ספק אם של רש"י הניח או של ר"ת הניח. א: אם בדר"כ אינו מניח אלא של רש"י, האם יצא יד"ח מס"ס שמא כרש"י הניח ושמא הלכה כר"ת? (לכאורה היה נראה לי שלפי הגרע"י זצ"ל שצירף את ביה"ש דר"ת לס"ס, גם כאן יוכל לצרף, אך לפי מרן רה"י נר"ו והגר"מ הלוי זצ"ל שלא צירפוהו מפני שלא חוששים לשיטת ר"ת אף לחומרא ומלים תינוק שנולד בצאה"כ של הגאונים בשבת, ה"ה הכא שאינו חושש לר"ת ואינו מניח אלא של רש"י שאינו יכול לצרפו לס"ס). ב: אם בדר"כ מניח שני זוגות, האם חייב לחזור ולהניח של רש"י דוקא, ושל ר"ת לא צריך לחזור ולהניח מס"ס שמא של ר"ת הניח ושמא הלכה כרש"י (וכמנהג העולם), או שיכול גם לחזור ולהניח של ר"ת בלבד, ומכיון שהוא מקפיד לחשוש לר"ת לחומרא יוכל לצרף את שיטתו לס"ס?
א. סברת ר"ת ודאי ראויה לצרפה לספק ספקא ואינו ענין למה שדעת מרן ראש הישיבה שליט"א שאין לצרף סברת ר"ת בענין בין השמשות, ששם המציאות נגד פירוש ר"ת. ועוד שזהו ספק ספקא בשם אחד. וכן דעת הגר"מ לוי זצ"ל ודו"ק. ומ"מ לענין מעשה אם יכול וודאי שאין לסמוך על ספק ספקא כשיכול לכתחילה לחזור ולהניח של רש"י ולצאת מידי כל ספק במצוה של תורה
ב. אם מקפיד להניח גם ר"ת כל יום וטורח לו לחזור להניחם יכול לסמוך על הספק שכבר הניח של ר"ת דלא גרע ספק חומרא מספק דרבנן דאזלינן לקולא ואם יחזור להניח שניהם שנית תבוא עליו ברכת טוב