מקור למלה “עכשיו”
בספר אוצר השרשים הכללי בשורש עכשיו, כתב שהוא מושאל מלשון הפסוק “חמת עכשוב” שהוא סוג נחש והוא מהיר ומיידי.
בפיוט "יגדל אלוקים חי" התקשיתי במשפט "שפע נבואתו נתנו אל, אנשי סגולתו ותפארתו"- כך מפוסק בסידור "איש מצליח". המילה "אל" מנוקדת בסגול, ז"א שמשמעותה היא אליהם, אל אנשי סגולתו ותפארתו ולא אל עם צירי שמשמעותה אלוקים. אם כך, מדוע הפסיק אינו מופיע לפני המילה 'אל'? למה אחריה?
הפיסוק הוא על פי המשקל.