רש"י על הגמ' במסכת ברכות דף ה. ד"ה "יסורין של אהבה" כותב: הקב"ה מייסרו בעוה"ז בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו. משמע שיסורין של אהבה הם באים על רבוי שכר בעולם הבא ולא על עוונות של האדם בעולם הזה. אמנם רש"י דף ה: ד"ה "דהוו להו בנים ומתו" כותב: הבו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עונותיו. כאן משמע מרש"י שיסורין של אהבה באו לכפר על עונותיו ולכאורה זה סותר את מה שכתב לעיל (דף ה.). מה התירוץ?
הרב נסים מאזוז
נראה מדברי רש"י שיש שני סוגים של יסורים של אהבה. שאין לו עוונות היסורין להרבות שכרו, וכשיש לו עוונות היסורין לכפר על עוונותיו. ורש"י הוכרח לפרש כן, דבעמוד א' מדובר כשפישפש ולא מצא עוונות וא"כ בעמוד ב' הייסורים לזכותו להרבות שכרו בעולם הבא. טוב היה אם היו בניו בחיים ונמצא מזכים אותו ומרבים שכרו בעוה"ב במעשיהם, משא"כ לכפר על עוונותיו שאין הם יכולים במעשיהם, ולכן האבלות היא מכפרת על עוונותיו.
Google
