גזירת התורה היא שרק עפ"י שני עדים יקום דבר ועיין בשו"ת ציץ אליעזר חט"ז סי' מ"ח שציין לגמ' במסכת ר"ה דף כ"א ע"ב שבקש קהלת (שלמה) לדון בדינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת על פי שני עדים וגו'. נמצא שאילו הדיינים שומעים את ההקלטה או רואים במסך לא יכולים לסמוך ע"ז כי הקלטה או מסך אינם עדים כשרים (סימן מ"ב סעיף ד' אות י"ח [דף נד:]). א"כ גם העדים שמעידים ששמעו הקלטה או ראו במסך זה לא נחשב עדות ומה גם כי קל לרמות באופן זה. ולגבי עדות דרך מראה עי' בספר אוצר הפוסקים שהביאו מ"ש בספר חבצלת השרון שלגבי קידושין מסתפק אם מהני דהוי כמו ידיעה בלא ראיה. משמע לגבי ממונות מהני שהרי נפסק בשו"ע חו"מ סי' צ' סעיף ט"ז שידיעה בלא ראיה מהני בדיני ממונות. ע"ש. אולם עי' בספר ברכי יוסף למרן החיד"א חו"מ סי' ל"ה אות י"א שנשאר בספק.