למה רומזרים טעמי המקרא?

נראה מסוף השאלה שאתם מבינים שהנקודה היא לימוד גמרא או לימוד הלכה, ולא היא, עיון תוניסאי הוא ההבנה העמוקה והאמיתית של דברי הגמ’ המפרשים והפוסקים מתוך שימת לב שההבנה נכנסת טוב בפשט של המילים. זה אולי נשמע פשוט, אבל מי שיודע יודע שהרבה פעמים אנו מפרשים שלא כפי הכוונה.
יותר פירוט על שיטת לימוד זו תוכלו לראות בספר דרכי העיון של מרן ראש הישיבה שליט”א.

אם טוב לו ללמוד לאט ובעיון למה שלא ילמד כך? אדרבה זה הלימוד היותר טוב ומוצלח.
אולי יקבע איזה מעט זמן לבקיאות בתורה, וברוב הזמן יעסוק בתורה בדרך שהוא אוהב ומתחבר.

בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.

קודם כל יש מה שנקרא “שכר הליכה”, על המאמץ וההשתדלות לבא לשיעור תורה יקבל אדם שכר מלא מלא.

וגם לגבי השיעור עצמו כתבתם שהוא שומע את השיעור, א”כ מן הסתם הוא מבין קצת וקולט קצת גם כאשר הוא חולם, ועל זה הוא יקבל ודאי שכר. ואם יתאמץ אפי’ מעט להבין עוד קצת, יקבל על זה שכר פי מאה, כי טוב אחד בצער ממאה שלא בצער.

מספר ברית כהונה או”ח מע’ ת’ אות מ”ו:

איוב: עושה גדולות וגו’ (איוב ט’ י’), אחרי הלימוד: חיים וחסד וגו’ (שם י’ י”ב).

רות: והנה בועז וגו’ (רות ב’ ד’), ואחרי הלימוד: ישלם ה’ פעלך וגו’ (שם פס’ י”ב).

איכה אין פסוקים לפני ואחרי (לא הובא שם, וכן בישיבה לא אומרים).

קהלת לא הובא שם פסוקים.

אסתר: אחר הקריאה ליהודים היתה וגו’, ולפני הקריאה כתב שם בהגהה שאומרים איש יהודי וגו’.

חצדא ולא צחדא.

התרגום למשלי הוא לא מיהונתן בן עוזיאל, כמבואר במסכת מגילה (דף ג’ ע”א) שלא תרגם יהונתן כתובים.

ביאור “חצדא” הוא קציר (בר’), וכמו שמתרגם אונקלוס על הפסוק “ובקוצרכם את קציר ארצכם” (ויקרא י”ט ט’), וקציר פירושו גם קצין כמ”ש רש”י בערכין (דף ל”ג ע”א ד”ה קציר). מקור הדברים מספר לחם הביכורים דף קכ”ז ע”ב שג”כ התקשה בזה, ותי’ כנ”ל המו”ל שם. ע”ש.

אחת הסיבות שאסור לשאת מואבי היא בגלל שמוטב שכרו את בלעם לקלל את ישראל כמו שכתוב בדברים כ”ג ה’. וא”כ אדרבה בלק הוא שורש הבעיה, הוא שכר את בלעם ובגללו התחיל הציווי לא לגייר מואבי.

שלום וברכה.

כל מה שכתב כבודו נכון

כל זמן שאתה עוסק בלימוד המסכת , נחשב הכל כפעם אחת. לפיכך תוכל לומר את הנוסח של הדרן עלך והקדיש פעם אחת בלבד  כאשר תתחיל את המסכת כולה מחדש  ותסיים שוב , אז תחזור לומר את נוסח ההדרן עלך והקדיש פעם נוספת