כתב הבאר היטב ( סימן תל"ב ס"ק ג') שהפתיתין שמניח בשביל בדיקת חמץ יהיו פחות מכזית שאם יחסר ולא ימצא את אחד הפתיתים לא יעבור על בל יראה וימצא, עכת"ד. לכאורה קשה הרי לחלק מהפוסקים חיוב ביעור הוא רק מכזית ויותר (וכן חיוב "בל יראה" וכו') אז ממה נפשך לפי הטעם שכתב הרמ"א שצריך לשים פתיתים משום שלא יהיה ברכה לבטלה אם לא ימצא שום חמץ הרי לחלק מהפוסקים יהיה זה ברכה לבטלה כי חיוב ביעור הוא דווקא ביותר מכזית? ד. המשנ"ב (סימן תל"ב ס"ק י') כתב אם בעל הבית אינו בודק כלל ומצווה לאחר לבדוק האחר מברך משום דהוי שלוחו גם לענין הברכה, עכת"ד בטעם הדבר כתבו האחרונים (האלף לך שלמה סי' ק"י, ערך השולחן) משום שמא ימלך השליח ונמצא ברכתו של המשלח לבטלה.. שאלתי היא האם אפשר להקל ליהודי מבוגר שקשה עליו הבדיקה ממש (משום שאינו יכול להתכופף וגם אינו רואה כל כך טוב..) שהוא יברך ואדם אחר יבדוק. (לסמוך בדיעבד על הפר"ח ועוד)?
מה שציין לבאר היטב, טעות סופר, וצריך לומר שערי תשובה. ובעיקר הדבר, אמת ונכון שבפחות מכזית אין זה ברור שחייבים ביעור מן הדין, מכל מקום עיקר הטעם שמברכים על הבדיקה אינו בגלל הפירורים, אלא בגלל חיוב הבדיקה, ושמים פירורים רק מהיות טוב לחוש לחלק מהפוסקים אף שאין זה עיקר, אלא שכיון שזה רק לחוש להם אי אפשר לחוש להם יותר מדאי ולשים פירורים יותר מכזית כדי לצאת אליבא דכולי עלמא שבא להחמיר ונמצא מיקל, שחוששים שמא יעלם אחר מהם, ויצא שכרו בהפסדו. ועיין עוד בשואלות ותשובות מחקרי ארץ חלק א' (סוף סימן כ"ג).
לענין שיברך בעל הבית והשליח בודק, מכיון דלא נפקא מפלוגתא שב ואל תעשה (בחזון עובדיה – פסח עמוד מ"ט). ואם יש לו מזה צער גדול שאינו מברך, המברך יש לו על מה לסמוך. ומה טוב שיבדוק מעט במקומות שאין צריך להתכופף ואז יוכל לברך לכלוי עלמא.
Google