ראשית כל יש להעיר בקידוש כזה אין יוצאים ידי חובה שצריך הקטן לשתות שיעור של מלוא לוגמיו שהוא רוב רביעית כמו שכתב מרן בשולחן ערוך (סימן רע"א סעיף י"ג), ושיעור רביעית, לספרדים שיעורו 86.4 גרם, ולאשכנזים כשיעור הנ"ל, ואם אי אפשר כתב בכף החיים שם (אות פ"ו), שרק אם הוא שונא את היין או מזיקו וכיוצא בזה אז יטעם מעט ויתן למישהו לשתות שיעור שלם של מלוא לוגמיו. ובעיקר השאלה, הנה תלוי הדבר שאם הקידוש נעשה לפני סעודת פת אין לברך כלל ברכה אחרונה שעל היין שברכת המזון פוטרתו כמו שכתב מרן בשולחן ערוך (סימן רע"ב סעיף י'). וטעמא דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה. (עי' בטור שם ובמשנה ברורה סעיף קטן ל"ז).
ואם הקידוש נעשה לפני אכילת מזונות, אם לא שתה "רביעית" אין יכול לברך דאין בזה שיעור של ברכה אחרונה כמו שכתב מרן בשולחן ערוך (סימן ר"י ס"א). ואם שתה שיעור "רביעית" רק הקטן יכול לברך, ואין בעל הבית יכול לברך ולפטור אותו, דהוי ברכות הנהנין ואם לא נהנה היאך יברך? (עיין למרן בשולחן ערוך סימן קס"ז סעיף כ' ובסימן רע"ג סעיף ד'). לכן הקטן שמסתמא יודע לברך, הוא יברך בעצמו ורק אם שתה שיעור רביעית ושהקידוש לא נעשה לפני סעודת פת.
אין לברך ברכה אחרונה על יין אלא אם כן שתה רביעית יין כ-86 סמ"ק ובכל אופן אם מקדש ואוכל סעודת פת אין צריך לברך ברכה אחרונה על הקידוש שברכת המזון פוטרת את יין הקידוש.