מקורו של הגילוי דעת בסידור תפלה לדוד (אות כא) לגאון מבוטשאטש והוא ז"ל לא חילק בין ברכות לקריאת שמע בזה, אלא שבקונטרס תנאים טובים להגאון רבי שריה דבילצקי פקפק בזה וצידד להקל לסמוך על תנאי זה בדיעבד. וכיוצא בזה כתב בשאלות ותשובות אגרות משה (אורח חיים חלק ה' סימן ה') שאם כיון לשם יתברך יצא ידי חובה וכו' הורה הגאון רבי יוסף אליישיב (פניני תפילה) הובא במשנה ברורה הוצאת דרשו (סימן ה' סעיף קטן ג'). ועיין עוד בקיצור שלחן ערוך איש מצליח (פרק ב' אות ד').
ועל כל פנים בקריאת שמע שקודם זמנה אין מכוונים לצאת ידי חובה אלא רק לאחר מכן כשקוראים אותה בעונתה וקריאת שמע שבתפילה אינה אלא כדי לעמוד מתוך דברי תורה כמו שכתב רש"י בריש ברכות ועיין ביביע אומר (חלק ו' חלק ארח חיים סימןט') ואף על פי שגם בקריאת שמות הקודש שלא בתפילה יש מחמירים לומר שצריך לכוין בהם עיין בהלכה ברורה (סעיף קטן א'). מכל מקום בצירוף כל האמור נראה שאינו מחוייב ודי שיכוין לשם יתברך. לקבל עליו עול מלכותו ואם אתה מכוין בקלות מהיות טוב שתכוין אבל אם קצת קשה לך בזה יש להקל כאמור.