מדוע אסור לעלות להר הבית ?

חשש זה קיים גם בבית על מכונו ולמרות זאת התורה מצווה על כך, ודומה לדברי הט"ז שכשהתורה כתבה את ההיתר בפירוש ולא חששה אין לחכמים לחשוש ולגזור. ואם מפני שדעת הרב שליט"א שבשמירת המקדש יש גם משום שמירת הטהרה א"כ גם היום יש בכך מצווה ואפשר לשלוח אנשים שישמרו ויזכירו לאנשים על דבר הטהרה. ולגבי הערב שמש אם אין כוונתו משום שיגרא דלישנא צ"ע כוונתו היא שהרי שנינו בכלים פ"א "עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם" וכן ברמב"ם הל' ביאת המקדש פרק ג החיל משלחין ממנו עכו"ם וטמאי מת ובועלי נדות, אבל טבול יום נכנס לשם שכבר טבל. עזרת הנשים משלחין ממנו טבול יום. ובאם כוונת הרב היא שחוששים למ"ד טבול יום דזב כזב הרי הרמב"ם פסק שאין טבול יום דזב כזב בהל' ק"פ הל' ג' וכן בכ"מ ביאמ"ק פ"ג ה"ט ובתוס' זבחים לב:, ואף אי טבול יום דזב כזב כתבו התוס' בזבחים לב וביבמות ז: דהיינו רק לגבי פסח הבא בטומאה ולא לביאת מקדש. ואם כוונת הרב לעזרת הנשים כדעת הרדב"ז ח"ב סי' תרצ"א דבזה"ז אין איסור טמא מת בחיל ובעזרת נשים שצריך שלא יהיה רק בקפ"ז אמות של עזרת ישראל, א"כ למה שלא נאמר שה"ה גם לגבי טבול יום בערת נשים וצ"ע]

כוונת הרב שהיום רואים בפועל שאנשים נכנסים בטומאה, אם כוונת הרב - לאנשים ששמעו שאסור להיכנס בכל מצב בין בטהרה (מטומאה היוצאת מן הגוף) בין בטומאה: אם כן לאדם כזה ראינו כבר שלא הועיל האיסור ונכנס גם בטומאה, וא"כ אדרבה עדיף שנתיר בטהרה כי יתכן שכעת לא טובל כי הוא חושב שממילא אסור ואם נתיר לו לאחר טבילה וטהרה יותר מסתבר שיטבול כי לא שביק איניש התירא ועבד איסורא. ואם כוונת הרב לאנשים שנכנסו בשוגג בטומאה שלא ידעו כלל על האיסור בדבר, אם כן נאמר להם שאסור בטומאה ויש חיוב להיטהר, למה שיועיל יותר שנאסר בכל מצב וכשאלתי הקודמת שחשש זה היה גם בזמן המקדש ועוד כדברי הט"ז דלעיל ואם כן לכאורה כל משמעות האיסור הוא רק לאדם שאם נאמר לו שאסור לא יכנס כלל, והחשש הוא שאם יתירו לו בטהרה (מטומאה היוצאת מן הגוף) יכנס גם בטומאה, על כזה אדם כתבתי שאין לחשוש ואם נחשוש הרי זה דומה לדברי הט"ז שדבר שהתירה התורה במפורש אין לחשוש ולגזור, (שיש בזה משום לשכנו תדרשו).

מצד שני אנחנו דוחים את הסיכוי להקרבת הקרבנות שחמורה אף מהשבת ומהטומאה יחד ודוחה אותם, ושאלמלי קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ. ובב"ח או"ח תר"ע כתב "בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה" ובשו"ת חת"ס יו"ד רל"ו במכתב החת"ס לחמיו הגר"ע איגר" מבואר דעתם שגם בזמנינו יש לבצע כל השתדלות מעשית להקרבה, היות ומקריבים אע"פ שאין בית. וא"כ עאכו"כ בדורותינו שהסיכוי להקרבה גבוה יותר, שאנו נגרום לכך שהמקום יוגדר עוד יותר בעיני העולם כאתר מוסלמי שעם ישראל ויתר עליו ובכך נפחית את הסיכוי לקבל אי פעם רשות להקרבה. וכתב משורר שיר הייחוד "ואנחנו עמך וצאנך, וחפצים לעשות רצונך. ואיך נעבוד ואין לאל ידינו. ואנו שיש לאל ידינו לא חפצים?! וא"כ מה דיננינו ר"ל? וקודם הבית השני כשהקריבו בראש השנה בטומאת מת (עזרא פרק ג ותוספתא פרה ג, ה') נאמר וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת ובאבן עזרא:בעבור אימה עליהם הכינו מזבח לאל שיעזרם: ובמצודת דוד: כי בעבור האימה והפחד שהיה עליהם מעמי הארצות מהרו בבנין המזבח להקריב בו לה' ולשאול מעמו העזר בעת הבאת הקרבנות: וק"ו במצבינו.

האם אפשר להעתיק לפה את התשובה? שהרי בשיעור בוידאו אמר הרב שליט"א שמדינא אין כל איסור לעלות להר הבית בצורה שעולים עולי הר הבית בטהרה. ואם כן יש בכך מצווה