מלבד ספר נהר מצרים, יש גם ספר מנהגי מצרים, וספר נוה שלום. אבל גם שם לא מצאתי מזה מאומה. ואולי ישאל במכון "טוב מצרים", ואם לא יצליח לברר, הרי כל ספק במנהגא אוקמיה אדינא, כפסק מרן השלחן ערוך (סימן רכ"ז). ועיין עוד בספר אור לציון חלק ב' (פרק י"ד אות מ"ז) שכתב, שמי שאין לו בזה מנהג ברור, רשאי לברך ברכות אלו בשם ומלכות. ואף מי שנהג שלא לברך בשם ומלכות, רשאי לשנות מנהגו לברך בשם ומלכות. וכל שכן שאין זה ברור שרוב פוסקי עדות המזרח וצפון אפריקה פסקו שלא לברך, ובג'רבא המנהג פשוט לברך (כמו שכתב בספר ברית כהונה) וכן המנהג בתונס (כמו שכתב בספר עלי הדס, וכת"ר כתב בשמו להפך), וכן בארץ ישראל מנהג רבים לברך אף בדור הקודם (כמו שכתב בספר נתיבי עם, ובשאלות ותשובות יחוה דעת חלק ב' סימן כ"ז), וכל שכן בדורנו זה.
ובפרט שטעם הנוהגים שלא לברך בשם ומלכות אינו משום ספק ברכות להקל, אלא שחוששים שמא יברכו לאחר זמן של תוך כדי דיבור מהראיה, וגם אין לדון שיש חשש שיתפזרו העבים, ולא כולם ישימו לב לזה, כמו שכתב בספר פתח הדביר חלק ב' (סימן רכ"ז סעיף קטן ג'), ואם זה טעמם, הבקיאים בדבר בודאי שנכון שישנו מנהג זה, וכמו שכתב ביחוה דעת שם. ואחריו נמשכו עוד רבים מאחרוני זמננו. וגם הפתח הדביר יודה לזה כיעוין שם בסוף דבריו. ודלא כמו שכתב בשאלות ותשובות קול אליהו טופיק חלק ב' (חלק אורח חיים סימן ג') להחזיק בכל עוז במנהג אלא לברך "הגם שלא מצינו לו טעם מספיק". ואחר המחילה לפי האמור זה אינו. עיין שם. ואף רבו באור לציון כתב שאפשר לשנות מנהג זה וכנזכר לעיל.