טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
הרב משה לוי זצ"ל כתב במנוחת אהבה ח"ב פ"א שהמכסה סיר על גבי האש הוי גרמא. ע"ש בטעמו. וע' במה שהשיב במנוחת אהבה ח"ד (מילואים) למי ששאלו על הלכה זו, והרב השיב לו (בסימן כו)שכיון שממרן מוכח דהוי גרמא בעלמא פסקינן כוותיה נגד דברי המאירי. ואני באתי לשאול מה הראיה ממרן אמנם הוא כתב בסימן רנ"ז סעיף ד' "גורם לה להתבשל" אבל בתוס' דף מ"ח ע"א כתוב נמצא מבשל בשבת וכן בתוס' רא"ש שם, וא"כ לשון גורם שכתב מרן (וכן הרא"ש גופיה בפסקיו) אינה מוכרחת להתפרש גרמא בעלמא אלא גורם היינו עושה, וע"פ זה לשון מרן בסימן רנד סעיף ד שממהר לגמור בשולם בשבת א"ש בפשטות, כלומר כל מי שעושה פעולה הוא גם גורם אותה ולכן כתב מרן גורם לה להתבשל ואין הכרח דהוי 'גרמא' כמושגי גרמא הרגילים כדי שלא יחלוק מרן על המאירי תוס' ותוס' רא"ש.
לעניות דעתי הלשון שכתבו התוס' והרא"ש: נמצא "מבשל" בשבת, אינה מכרעת כל כך דהוי כבישול בידים. אבל הטור ושלחן ערוך שכתבו "גורם" בישול, למה לא כתבו בפשיטות "מבשל" (על דרך מה שכתב במנוחת אהבה חלק ד' סוף עמ' ס"ז).