במחילה אבל שאלתי היתה על זה גופא, מנין הראיה שאין בזה ברכה לבטלה לדעת מרן, שלכאורה אדרבה, מדבריו בב"י [סימן רע"ג] מוכח לכאורה שגם בדיעבד אינו מוציא, וא"כ פשוט דהויא ברכה לבטלה, שכתב שם בשם הכלבו, דהא דאמרינן [בר"ה] כל הברכות אע"פ שיצא מוציא, הני מילי למי להוציא את שאינו בקי, אבל לא להוציא את הבקי. עכ"ל. ומשמע שגם בדיעבד אינו מוציא, ולא רק לכתחילה וא"כ ממילא היא ברכה לבטלה, ומה יושיענו הספק ספיקא?
הרב יעקב כהן
עיין בברכת ה' חלק א' (פ"א סעיף ב' הערה 11) שהביא דברי הכלבו הללו, ופירש דנראה דהיינו דוקא לכתחילה. ע"ש. וכן נראה מלשון הכלבו שכתב: "אבל להוציא את הבקי" ולא כתב אבל אינו מוציא את הבקי. ודו"ק. ועיין בבה"ל (סימן קע"ג סעיף ד') שהבין בדעת מרן שאפילו בדיעבד לא יצא ותמה על זה. ע"ש. ולפי האמור ניחא. ועיין יוד בברכת ה' (פ"ב סעיף י"א). ועוד יש להוסיף דכיון שכן המנהג לא אמרינן סב"ל במקום מנהג.
Google
