הנה במנוחת אהבה ח''ב(פרק ט סעיף י') שכתב דין זה לא הביא מקור לדבריו. אולם כן נראה ברור ממקור דין זה שכתב מרן בש''ע להתיר בזה כקמח קלי שטחנו אותו טחינה גסה, ומקור דבריו מדברי הרמב''ם, ומשמע שאם היתה טחינה דקה כקמח לא היו מתירים אף שבכל קמח קלי אין משום לש מן התורה. וע''כ שהחמירו בזה שמא יעשה בלילה רכה כקמח גמור שיש בלישתו איסור תורה. א''כ יש ללמוד שכל דבר שיש בו בעצמו איסור תורה אין להתיר. ואף שמבואר בגמ' שהיתר זה הוא גם אליבא דרבי דס''ל שיש איסור תורה גם בדברים שאינם ברי גיבול, אפשר שכקמח קלי מודה שאין איסור תורה וכמו שביאר בבה''ל ד''ה ש''א שגם לשיטת האומרים שגם דבר שאינו בר גיבול אסור מן התורה מ''מ קמח קלי קל טפ ע''ש. ואמנם שמדברי הרמ''א מוכח שגם כדבר שיש בו איסור תורה יש להקל(ע' שם בסעיף טז ודו''ק היטב. ואכמ''ל) מ''מ לדידו וודאי בנקטינן כשיטת הרמב''ם. ואכמ''ל.