כידוע, מקובל בהלכה שציבור ויחידים רשאים לקבל על עצמם "מרא דאתרא" - פוסק מורה הוראה אשר לו הם נשמעים בין לקולא ובין לחומרא, אפילו אם חבריו חולקים עליו ואפילו אם היה דעת יחיד. כך בנויה השתלשלות ההלכה, על ידי ציבורים ועדות שקיבלו על עצמם את הרמב"ם/רי"ף/רא"ש שולחן ערוך/משנה ברורה וכו' וכו'... וכן על ידי ציבור ויחידים המקבלים על עצמם מורה הוראה אשר לו הם נשמעים, מבלי לשקול את עמדות החולקים.
השאלה שלי היא - מניין לנו הסמכות ההלכתית לעשות זאת? הרי הגורם היחידי המוסמך להכריע הלכה הינו הסנהדרין בלשכת הגזית, או לכל הפחות התקבצות של כל חכמי הדור שנשאו ונתנו בדבר. כל זמן שלא הוכרעה הלכה, באם אינני יודע להכריע אותה על סמך ראיות חותכות, יש לנהוג לפי כללי ההוראה של ספק - בשל תורה להחמיר, בשל חכמים להקל, אחרי רבים להטות, הלכה כבתראי וכו' מניין לי הסמכות להחליט שקיבלתי על עצמי את פלוני כמורה הוראה ולהחליט שהלכה כמותו בכל מקום? שמא אין הלכה כמותו?