האם יש סיבה לחוש לעלות לתורה בתוכחה בפרשת כי תבוא? ואם בדיעבד עלה?
יש מקומות שנהגו שמעלים מי שירצה או שמתנים עם השמש שיעלה שמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כל כך (עיין במנהגי מהרי"ל הלכות קריאת התורה אות ו'). ויש שנהגו שהשליח ציבור עולה (עיין במשנה ברורה סימן תכ"ח ס"ק י"ז, ובספר ברית כהונה אורח חיים מערכת ק' אות כ"ב, ובגאולי כהונה מערכת ת' אות י"א). אבל עיקר הקפידא אם החזן מתכוין כלפי העולה.
ומכל מקום זה רק לכתחילה שבכל מקום יעשו כמנהגם, אבל אין לחשוש כל כך, ואם קראוהו, צריך לעלות, ולא יארע לו שום דבר, דכוין שעולה משום כבוד התורה שומר מצוה לא ידע דבר רע (משנה ברורה שם), ואל תקוץ בוכחתו כתיב (ספר חסידים סימן תשס"ו וכף החיים סימן תכ"ח אות ל"ד). ובפרט שקוראים לו גם את הברכות. ומי שלא עושה רצון ה' אלא להיפך גם אם לא יעלה בעלייה זו יכולים הקללות לרודפו, ואילו שומר מצוה לא יארע לו כל רע, אלא ירדפוהו כל הברכות והשיגוהו.
[אגב, יש מנהג אצל הטריפוליטאים שהעולה בתוכחה מקבל "פיצוי" עליה ביום ראש השנה. המערכת].
