לא כ"כ הבנתי את דברי הרה"ג משה לוי זצוק"ל בברכת השם (ח"ב עמ' קמא ס"ק ד) שכתב שכאשר הפת דקה ורכה מדאי עד שמתקפלת בקלות אין דרך בני אדם לקבוע עליה סעודה ולכן ברכתה 'מזונות' ו 'על המחיה' ומכוח זה פסק לברך על מופלתה כן (פ"ב ס"נ), א"כ גם על פיתה עירקית, לאפה , פיתה רגילה וכו' - שג"כ דקות רכות ומתקפלות בקלות היינו צריכים לברך 'מזונות', או שהכוונה שכאשר דרך בני אדם לקבוע סעודה על זה בכביצה וכו' אין הכלל קיים ואז אם דרכו לקבוע סעודה על מופלתה, למרות שאוכל פחות מ230 ג' יברך 'המוציא' וכו' (או בטלה דעתו...)?
הרב יעקב כהן
כוונת מוה"ר זצ"ל דוקא ברכה מאד וכמבואר בהערה שם, שבזה אין דרך בני אדם לקבוע סעודה. ע"ש. אבל פיתה עיראקית וכיו"ב אינם בגדר זה.
ובאמת שלענ"ד יש להעיר בדב"ק של מוה"ר זצ"ל, שכפי הנראה כל עיסה שבלילתה עבה, לא יתכן שתהיה רכה מאד לאחר האפיה, אפילו אם ירדדוה הרבה. ולכן הראשונים שהזכיר שם דברו בבלילה רכה.
Google
