כתב בטור ושלחן ערוך יורה דעה (סימן ש"ל סעיף ו'): היתה העיסה בין עובד כוכבים וישראל בשותפות וחלקו, ואח"כ נתגייר והוסיף כל אחד על שלו עד שהשלים והוסיף לכשיעור, של ישראל חייבת, ושל עובד כוכבים פטורה. וכתב הבית יוסף טעמו של דין זה, דשל ישראל חייבת משום דכיון דחלקו היה מחובר עם של גוי וגוי לאו בר חיובא הוא נמצא שלא בא עדיין עיסתו של ישראל לידי חיוב חלה מעולם וכו', כלומר דאין חלקו של ישראל חייב אלא מפני שהמשלים שיעור חלה היה חלקו של גוי דלאו בר חיובא הוא וכו', היינו לומר דכיון דחזינן דחלקו של ישראל חייב מטעמא דאמרן ממילא שמעינן דחלקו של גוי פטור דכיון דחלק הגוי מחובר לחלק הישראל דבר חיובא הוא אם כן הוי כאילו לש הגוי שיעור חלה "וכבר היתה לה שעת חובה" ונפטרה מפני שהיה גוי באותה שעה ושוב אינה חוזרת להתחייב. ע"ש.
ולא הבנתי את הסברא בזה והרי גם ביחס לחלק הגוי יש לומר את אותה הסברא שאמרנו ביחס לעיסת הישראל, שהרי סוף סוף הגוי אינו בר חיובא, ולמה כתב מרן: הוי כאילו לש הגוי שיעור חלה "וכבר היתה לה שעת חובה"? [ובאמת שזאת סברת הראב"ד המובאת בבית יוסף, אבל לא זכיתי להבין את דעת הרמב"ם ומרן].