תחלה אין אלו דברים שלי, שלא כתבתי רק מה שכתבו הפוסקים. ועוד בגמרא הרישא מיירי בבור ובסיפא מיירי בעלות השחר.
ולעיקר דבריך, הנה לפי הפוסקים הללו שכל שהיה שיעור תקיעה בחיוב יוצא ידי חובה, בודאי שכל מה שחילקו בתחלה בגמרא, הוא דוקא כשלא היה שיעור תקיעה בחיוב, ואעפ"כ סבר שאם הוא זמן חיוב רק שמע קול הברה [כמו ברישא בבור], יצא ידי חובה, שגם ההתחלה מצטרפת. ורק כשאינו זמן חיוב כלל [כמו בסיפא בעלות השחר], לא יצא י"ח.
אולם כל זה לפי הס"ד, אבל המסקנא שלא אמר רבה שיצא בבור, רק בתוקע לעצמו [ולא כמו שכתבת למעלה שהוא רק דרך דחיה],וכל זה מבואר בראשונים שזו מסקנת הגמרא. ולפי זה אין חילוק בין בור לעלות השחר, שבשניהם לא יצא. אולם כל זה כשלא היה שיעור תקיעה בחיוב, אבל כשיש, יצא י"ח. זהו לדעת הפוסקים הללו, אבל העיקר כדעה החולקים שבכל אופן לא יצא, כמו שסתם מרן בשלחן ערוך (סימן תקפ"ז סעיף ג'), וכמו שכתבו האחרונים שם. חזק ואמץ!