שאל את הרב
print
אא
הגמרא בראש השנה (דף כח.) מביאה את דברי רבה שיש חילוק בין שמע מקצת תקיעה מחויבת ומקצתה לא שמע (תקיעה בבור) – שיצא, לעומת שמע תקיעה שמקצתה בחיוב מקצתה בפטור (תקיעה לפני ואחרי עלות השחר) – שלא יצא. הגמרא ניסתה להעמיד את דברי רבה לפי האפשרות של "שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה – יצא", והוקשה לה מהמשנה, ולכן תירצה שרבה דיבר בתוקע ועולה לנפשיה (ואה"נ ששמע סוף תקיעה.. – לא יצא).
נחלקו הראשונים מה לפסוק בדין של "שמע סוף תקיעה..": רוב הראשונים פוסקים שלא יצא. אך רבינו ירוחם (הובא בבית יוסף סימן תקפז, ג) כותב שיש אומרים שיצא. למאן דאמר שיצא – צריך להסביר שהסוגיה תירצה 'בתוקע ועולה לנפשיה' בדרך דחיה בעלמא; וא"כ כפי הנראה נשאר חילוקו של רבה בין תקיעת עלוה"ש (שמקצתה בפטור, ולא יצא) לבין תקיעה בבור (שכולה בחיוב ויצא). א"כ גם למ"ד "שמע סוף תקיעה.. יצא" – שמע מקצת תקיעה קודם עלוה"ש ומקצתה לאחר עלוה"ש – לא יצא, שמקצתה בפטור. אך גם רבינו ירוחם כתב שלמ"ד יצא – יצא גם במקצתו בפטור, וגם לפי דברי הרמ"א (תקפח, א) למ"ד יצא – יוצא במקצתה לפני עלוה"ש ומקצתה אחרי. א"כ למה רבינו ירוחם לכאורה מתעלם מחילוקו של רבה בגמרא?

הרב אליהו מאדאר

לא הבנתי הקושיא, דלפום ריהטא נראה ברור דסבירא להו ליש אומרים שהביא רבינו ירוחם [וכן כתב הטור בסימן תקפ"ז] שלא אמרו בגמרא דשמע מקצת תקיעה בפטור לא יצא, אלא רק כשלא היה בה שיעור תקיעה, אבל כשהיה בה שיעור, לא איכפת לן מחציה השני, ויוצא ידי חובה בחצי זה ששמע בחיוב. וכן מבואר בשלחן ערוך ובאחרונים. וברור.

שאלת המשך:

תודה רבה על ההתיחסות המהירה!
אלא שלפי דברי הרב לא מובן חילוקו של רבה בגמרא; שהרי רבה אומר שלעניין מקצת תקיעה קודם עלוה"ש - לא יצא, ואילו תקע מקצת תקיעה בעניין הבור - יצא, ולפי דברי הרב אנו מעמידים את הסיפא (בור) בשיש בה שיעור תקיעה (כיוון שלולי זה לא יצא) ויוצא ידי חובה, וא"כ גם ברישא (עלוה"ש) מדובר שיש שיעור תקיעה לאחר עלוה"ש, ואעפ"כ לא יצא, שאלו הם תורף דברי רבה! ואילו מדברי הפוסקים מוכח שיוצא בתקיעה שמקצתה לפני עלוה"ש ומקצתה לאחר עלוה"ש, וביש בה שיעור תקיעה לאחר עלוה"ש!

הרב אליהו מאדאר

תחלה אין אלו דברים שלי, שלא כתבתי רק מה שכתבו הפוסקים. ועוד בגמרא הרישא מיירי בבור ובסיפא מיירי בעלות השחר.
ולעיקר דבריך, הנה לפי הפוסקים הללו שכל שהיה שיעור תקיעה בחיוב יוצא ידי חובה, בודאי שכל מה שחילקו בתחלה בגמרא, הוא דוקא כשלא היה שיעור תקיעה בחיוב, ואעפ"כ סבר שאם הוא זמן חיוב רק שמע קול הברה [כמו ברישא בבור], יצא ידי חובה, שגם ההתחלה מצטרפת. ורק כשאינו זמן חיוב כלל [כמו בסיפא בעלות השחר], לא יצא י"ח.
אולם כל זה לפי הס"ד, אבל המסקנא שלא אמר רבה שיצא בבור, רק בתוקע לעצמו [ולא כמו שכתבת למעלה שהוא רק דרך דחיה],וכל זה מבואר בראשונים שזו מסקנת הגמרא. ולפי זה אין חילוק בין בור לעלות השחר, שבשניהם לא יצא. אולם כל זה כשלא היה שיעור תקיעה בחיוב, אבל כשיש, יצא י"ח. זהו לדעת הפוסקים הללו, אבל העיקר כדעה החולקים שבכל אופן לא יצא, כמו שסתם מרן בשלחן ערוך (סימן תקפ"ז סעיף ג'), וכמו שכתבו האחרונים שם. חזק ואמץ!
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0