המילה “אמר” בגמרא
ראה בהקדמת מרן ראש הישיבה שליט”א לחומש איש מצליח שכתב לגבי פתח אליהו שאין לנקד בחטף פתח כמו בארמית, אלא הוא פתיחה בעברית למה שאומר אחר כך בארמית. ע”ש. והוא הדין לניקוד הגמרא.
מה ההבדל בין ״קל וחומר״ לו״דין הוא״? האם אפשר לומר שהגמרא אומרת קל וחומר בזמן שכל הדיון של הקל והחמור הוא על דבר אחד ולא על הפעולה שלו, וכדי לפרוך אותו צריך להביא ראיה שהקל הוא חמור או להפך, ובזמן שהגמרא רוצה ללמוד רק לפי הפעולה של הדבר כותבת ״ודין הוא״ כמו כדי להגיד שזה מסתבר להגיד כך (במסכת ברכות דף י"ד: רשב"י אומר בדין הוא וכו׳, וכן בקידושין דף ה ע"א ומנין שאף בשטר ודין הוא...) וכדי לפרוך מספיק לפרוך הסברא?
1. לא שמעתי על הבדל בין קל וחומר לדין הוא.
2. החילוק שכתבת בין דבר אחד ופעולה שלו, כמדומה התכוונת לקל וחומר של נושאים ולקל וחומר של מקומות, וביארתי זאת בהרחבה בספר וסמך ידו חלק ב' (עמוד רי"ח).
3. לפרוך קל וחומר מסברא הוא מחלוקת ראשונים, כמו שביארתי שם (עמוד רל"א).