1. ראיתי את שיעורו הנפלא של הרה"ג רבי רזיאל כהן שליט"א בנושא "ביטול איסור לכתחילה" ורציתי לשאול: בדקה ה-32 הביא כבוד הרב את תירוץ הגאון רבי משה לוי זצ"ל לקושיית השער המלך על הר"ן, שבדין קנקני גוים שמכשירם ע"י מילוי במים, כתב שכיון שאינו מתכון לבטל את האיסור, מותר לשתות את המים אע"פ שיש בהם טעם יין נסך, ומאידך בדין קדרות חמץ אחר הפסח כתב להתיר מטעמים אחרים, ומשמע שאין להתיר מצד שאינו מתכון לבטל. ותירץ הרב תפלה למשה זצ"ל, דשאני נדון קנקני גוים שלא רק שלא מתכוון לבטל את האיסור אלא שעוד מוסיף כוונה נגדית מפורשת שרוצה לסלק את האיסור ולכן מותר.
ולא הבנתי, והרי אדרבה כשמתכוין במפורש לסלק את האיסור ולבטלו, גרע טפי לכאורה, שהרי מתכון לבטל איסור לכתחילה? ומה החילוק בין זה ובין אחד שטוחן פטרוזיליה שוודאי יש בה תולעים בכוונה לרסקם ולבטלם?
2. ועוד שאלה לי על דברי הנוב"י שכתב לחלק בין היכא שהאיסור מעורב, כמו חיטים שננשכו ע"י עכבר, שבזה מותר לטחנם אם אין כוונתו לבטל האיסור, לבין היכא שלוקח איסור בידים ומערבו, וכמו דין קדרות לאחר הפסח שבזה אסור אף שאינו מתכוין לבטל. וקשה לי הרי גם טעם החמץ מעורב עם טעמים אחרים [כגון ירקות ותבלינים] בתוך עובי דופן הסיר?