חזרת הרשעים לגיהנם במוצאי שבת

לא ראיתי שם שהענין הוא שכולם יהיו באותו “מצב” אלא שישיבה זה קביעות ועמידה זה לא קביעות, וא”כ פשוט שאם יש חלק שעומדים אין להעמיד את כולם, אדרבה יש לנסות להושיב גם את העומדים.

מרן ראש הישיבה שליט”א כתב בזה באריכות ובהרחבה בשו”ת בית נאמן ח”א סי’ כ”ה ואילך תוכל לעיין שם ותרווה צמאונך.

שיטת ר”ת היא להחמיר לגבי מוצאי שבת, ובערב שבת היא להקל.

ולדינא: בערב שבת ודאי אין להקל כר”ת נגד הרמב”ם והגאונים, וכן מנהג הספרדים וכן פסקו כל אחרוני זמנינו. ולגבי מוצאי שבת דעת מרן הרב עובדיה זיע”א להחמיר בזה, ודעת מרן ראש הישיבה דמעיקר הדין רשאים להקל במוצאי שבת כדעת הגאונים, ומ”מ למעשה נוהג להחמיר כדעת מרן הרב עובדיה.

ועיין בקונטרס בין השמשות למרן ראש הישיבה שליט”א (נדפס בתחילת משנה ברורה איש מצליח ח”ג) מ”ש בזה באורך

מסתבר שיכולות לאכול מהטעם שכתבת, ובפרט שבעיקר הדין נראה שמרן הגרע”י זצ”ל חולק. עיין חזו”ע שבת ח”ב(עמ’ שצ”ד בהערה).

יאכל מעט של תהיה ברכתו לבטלה ויחזור להתפלל בתנאי נדבה, עיין בהגהות איש מצליח שעל המשנ"ב ח"ג (סימן רצ"ד)

אבל איך הדליק את הרדיו ?? ואם אמר המבדיל בין קודש לחול א"כ הוציא שבת מבחינה מסוימת. עכ"פ כל זמן שהוא בתוך סעודה שלישית או אפילו אח"כ אבל ממשיך בתוספת שבת ולא התפלל ערבית ולא עשה מלאכה אף שיצאו הכוכבים, הרי זה כשבת (עיין שו"ת יביא אומר ח"י חאו"ח סימן ז') אף שאין נכון לשמוע שיעור דרך הרדיו לפני שיוציאו שבת (דהיינו לפחות לברך ברכת המזון של סעודה שלישית) 

תשובתי היתה באופן ששם לב תוך כדי שתייתו שטעה ולכן אין בזה היסח דעת כיון שדעתו לשתות שוב כדי לקיים מצות הבדלה על הכוס, ובכהאי גוונא א"צ לברך שנית הגפן אע"פ שמתחלה לא חשב לשתות עוד כוס, דכל שחושב תוך כדי שתייתו לשתות עוד א"צ לברך על מה ששותה עוד וכמבואר בש"ע (סי' ר"ו ס"ה) ובמשנ"ב (סק"כ). ע"ש. וכיו"ב כתב הרב קצות השלחן בבדי השלחן (סי' ע"ט אות כ"ג). ע"ש. ואה"נ שאם גמר לשתות היין ורק אח"כ שם לב ששתה שלא כדין דהו"ל נמלך כיון שלא חשב לשתות עוד וצריך לברך שנית הגפן, וכמ"ש הפתה"ד. ויישר כח על ההערה.

דבריך מסתברים, ואכן ביבי"א (ח,י או,ח סי' נה אות טו) לא התיר אלא לעקור ולנטוע מחדש שאז לא נהנה ממלאכת השבת, אך להנות מאותה נטיעה לא התיר. ע"ש.

א. כיון שבהבדלה לא היתה דעתך לשתות ממילא כבר שסיים ההבדלה ורצונו כעת לשתות חייב לברך. גם אם רגיל אתה לשתות מים אחר כמה דקות ואין זו בדעתך לפטור בהבדלה צריך לברך דהו היסח הדעת וכדין בעה"ב בביתו שכתבו הפוסקים דמברך אם לא היתה דעתו על מין כל שהוא אף שהובא לפניו מיד אחר כמה דקות.

ב. אדם אינו יכול לכוון בשתית יין זו אפטור כל מה שאשתה עוד שעה וכדו' אלא אם דעתו לשתות כעת מיד אחר היין ולכן אע"פ שרגיל לשתות וידע שישתה כיון שלא כיון לפטור בברכת היין לא פטר המים וצריך לברך, ורק כשנמצא בסעודה נפטר בברכת היין כל מהלך הסעודה דהכל חד הוא אולם בפני עצמו כמו ההבדלה וכד' אינו פוטר אלא מיד.

כן, ואחר כך יברך על בשמים ונר ("כי בו שבת" ח"א עמוד תשט"ו)