שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
אסור אפילו לשבת על מטה או ספסל שספר תורה מונח עליו, והוא הדין שאר כתבי הקדש, אסור לשבת על גבי ספסל שמונחים עליו. ובזה אין חילוק בין רווק לנשוי (עיין יורה דעה סימן רפ"ב סעיף ז').
לגבי חדר שאיש ואשתו ישנים בו, אסור אפילו להשאיר את ספר התורה או התפלין באותו חדר. והתקנה היא: בתפלין יש לכסותם כלי בתוך כלי (כלומר כלי נוסף מלבד הנרתיק הרגיל שלהן). ואז מותר (בשעת הדחק) להשאיר את התפלין בחדר, ואפילו על גבי המטה, לצידי ראשו (שלחן ערוך סימן מ' סעיף ב' וסעיף ג' ואחרונים שם).
ובספר תורה הענין חמור יותר, וצריך להוציאו לגמרי לחדר אחר (ואם אין לו חדר אחר, צריך לעשות מחיצה בגובה עשרה טפחים מסביב לספר תורה,. עיין יורה דעה סימן רפ"ב סעיף ח').