Menu
שאל את הרב
print
אא

1: מרן ראש הישיבה במאמרו באור תורה (אייר תשעד) כתב ליישב את מסורת הקריאה "אמריִנּן" בדוחק כי היה ראוי לנקד את הר' בצירי כי הוא קיצור של אמריֵ אנן. ע"ש. למה לא לומר בפשטות שהוא קיצור של אָמְרִין אנן, וכפי שהיא הצורה בארמית המקראית, (וייתכן שהצורה פעלינן חדרה ללשון הארמית לפני המעבר מצורת פעלִין לפעלֵי, ונשארה בצורתה המקורית)?

2: באותו מאמר, הרב כתב שמי שאומר לחוּש (בשורק) אינו משתבש כי מצינו בדברי חז"ל "חייש" והוא מנחי ע"ו. לא הבנתי איך למד משפה לשפה: נהי שבארמית השורש "חוש" או "חיש", אך בעברית השורש "חשש", ולמה מי שמטה פעלים בעברית על פי הארמית אינו טועה?

מרן ראש הישיבה

1. נכון מאד. תפרסם באור תורה.
2. לָחוּשׁ מלשון חששא מקורו בלשון ארמית, ומצינו בחז"ל חייש וגם חשיש (מנחי ע"ו ומכפולים). לכן גם בלשון המשנה אפשר לומר כן. וכן הוא מנוקד במילונים. ומצינו כיוצא בזה בתנ"ך פעל שׁוּד ושָדֹד (ישוד צהריים, שודד תושד) ועוד.

לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן