טענותיו המדויקות:
א. עי' בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' קז) שנצטוינו לקיים פו"ר כדרך בנ"א ולא ע"י התחכמות כאלה אשר קרובים יותר לאיסור. וכ"כ בס' נשמת אברהם (ח"ה אה"ע סי' א) בשם הגרש"ז אוירבך. וכ"כ בס' מעיין אומר (ח"ח עמ' קא) בשם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. ב. יש יסוד סביר להניח, שילד הבא מטיפולים יהיה לו איזה פגם רוחני. עי' מ"ש באגרת הקודש (המיוחסת לרמב"ן) שאם מהרהר בשעת החיבור בדברים נכונים יהיה הילד צדיק ואם להיפך אז להיפך. ע"ש באורך. וגם אלישע בן אבויה אירע לו מה שאירע מפני שלא הקדישו אביו לשם שמים (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א והו"ד בתוס' חגיגה ט"ו ע"א). וידעתי מ"ש בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' עד בהערה), מ"מ יש בזה פגם. וכ"ש בטיפולים אלו, שאין בהם מחשבה נכונה בשעת החיבור. ג. ואף אם נאמר שאין בזה איסור, גם באשת יפת תואר אין בזה איסור וידוע מה ייצא מזה (והביא הרמב"ן שם דבר זה לראיה), אע"פ שזה מותר לגמרי, וגם אדם רשאי להקדיש בנו לתורה לא לשם שמים, ואעפ"כ יצא מזה אלישע. ד. וגם אני עבדך נולדתי באלול תשל"ד (ביום שסיים מרן לכתוב ס' בית יוסף), והביאוני הוריי לעולם ט' חודשים קודם, בשעה שאאמו"ר שליט"א חזר לחופשה קצרה ממלחמת יוה"כ, והיה באותה תקופה (לפי עדותו) כועס מאוד ועצבני מאוד ובצער גדול (על מה שאירע), ואני סבור שמזה באו לי קשיים בחיי בלימוד ובקדושה. [וכל האמור כתבתי לפני שנים רבות לפני שידעתי שיש לי בעייה, ואח"כ שמעתי שכן דעת הגר"ח קנייבסקי].