שם ה’
באמת כן מפורש בשו”ת תורה לשמה סי’ תצ”ו להקל בזה בכל שמות הקודש מלבד אדנו”ת וי”ה, והמנהג היום להחמיר הוא כנראה ייבוא ממנהגי האשכנזים.
אשתי מורה ועושה תואר שני בתנ"ך במכללה דתית [מהזרם הציוני דתי]. במהלך אחד הקורסים, נתבקשו ע"י מרצה אחד, לקרוא מאמר של שפינוזה. וכן דברו שם על בקורת המקרא. כששאלה אשתי את המרצה [חובש הכיפה] שידוע שהרבנים אוסרים לשמוע דברים מסוג זה, אמר: איפה הרב עובדיה [שליט"א] פוסק שאסור?
האם אפשר לקבל מקורות לאיסור? [גם על קריאת בקורת המקרא, וגם התיחסות לשפינוזה ודעותיו].
כל מבקרי המקרא אינם מאמינים בתורה מן השמים. ולכן ספריהם פסולים. רק מותר להביא דבריהם בהרצאה על מנת להפריך אותם.