1. למעלה "אתה" ישנן שלש צורות: באמצע מאמר – האל"ף בפתח ומלרע. בהפסק שאינו סיום משפט (כמו זקף קטון בכ"א ספרים או אתנח בטעמי אמ"ת) – האל"ף תשאר בפתח אבל הטעם יהפך למלעיל, כמו: ומפלטי אתה (תהלים מ, יח). בהפסק גדול (אתנח וסוף פסוק בכ"א ספרים או עולה ויורד וסוף פסוק בטעמי אמ"ת) – האל"ף תשתנה לקמץ ומלעיל.
2. על פי האמור נבין מדוע בתפלה אומרים: מחיה מתים אתה – בפתח ומלעיל, כיון שזה מצד בהפסק, ומצד שני אינו סיום משפט.
3. אגב, לעולם במלה "אתה" התי"ו בדגש חזק (להשלים הנו"ן החסרה: אני – אנתה), ומי שאינו מבטא את הדגש, משנה את המשמעות, כי "אתה" בלי דגש פירושו "בא", כמו ואתה מרבבות קודש (דברים לג, ב).