טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
שמעתי במוצאי שבת האחרון פרשת בהר את הגאון רבי דוד יוסף בשעור בלווין, שאמר שהטעם לחילוק בין דבר יבש ללח, שבזה יש בשול אחר בשול ובזה לא, הוא, שביבש אין המאכל חוזר לקדמותו לאחר שחוזר ומצטנן, אך בלח - הוא נראה כמו לפני הבשול, ולא ניכר בו הבשול.
ועל פי זה חידש, שבתבשיל של רוטב סמיך - יהיה מותר לחממו בשבת - כדין דבר יבש. והדגיש שזה חידוש גדול, אך כן דעת הגאון רבי שלמה זלמן בספר 'שמירת שבת'. ואמר שאביו לא גילה דעתו בזה וכו'.
מה היא דעת מרן ראש הישיבה שליט"א? וכן האם באמת אין גילוי דעת בספריו של רבינו הגאון רבי עובדיה מה דעתו בזה?
איני יודע מה היא דעת מרן ראש הישיבה נר"ו.
בנוגע לדעת מרן הגרע"י זצ"ל – מי לנו בקי בספריו יותר מבנו, ובנו מעיד שאין גילוי בדעתו.
אמנם לעניות דעתי יש מקום לדייק שדעת מרן הגרע"י זצ"ל להחמיר בזה, מדבריו הנדפסים בקובץ "מאור ישראל" – תשס"ג עמוד י"ז. ע"ש.
מאת: פלוני | תאריך: י״ד באייר ה׳תשע״ד – מאי 14, 2014
שוב שמעתי ראיה ברורה מדין חמום סופגניה עם ריבה [יעויין בחזון עובדיה - חנוכה עמוד י"ט בהערה], שכתב להדיא שדין הריבה כדין דבר לח, אלא שמותר מצד דהוי רובו יבש. מה דעת כבוד תורתו?