ראשית היה לך ליטול ידים ''עם ברכה'' (משנה ברורה סימן קס''ח סקכ''ב, הלכה ברורה שם סעיף י''ד). [שוב ראיתי שדעת הרב ילקוט יוסף (סימן קנ''ח סעיף ו'), דלכתחילה אין לברך, והמברך יש לו על מה לסמוך. ע''ש. אולם מורנו הרב ברכת ה' (חלק ב' פרק ב' הלכה י''ג) חלק עליו וסבירא ליה לברך לכתחילה, ושכן המנהג ועוד. ע''ש].
וכיון שאתה קובע סעודה, נחשב כאכילת פת גמור שפוטרת משקין בתוך הסעודה, דפת הבאה בכיסנין היא פת, ומה שלא מברכין עליה המוציא משום שלא קובעים עליה סעודה כמו שכתב מרן בבית יוסף (סימן קסח), וכשקובע עליה סעודה חזר דינה להיות כפת גמורה, ומים שנפטרים באכילת פת, הטעם הוא משום דהוי דברים הבאים מחמת הסעודה, וזה שייך גם כשקובע על פת כיסנין (יביע אומר חלק ה' סוף סימן י''ז, הלכה ברורה שם סעיף כ'). ומכל מקום טוב לשתות מים (אם צמא, או מיץ) פחות מרביעית קודם האכילה, לצאת ממחלוקת כדין סעודת המוציא שכתב מרן (סימן קעד סעיף ז). וכן צריך לעשות מים אחרונים מאותו הטעם.