להבהרת הנושא אכתוב מה שאני זוכר ששמעתי מפיו של מורנו הרב הגר"מ לוי זצ"ל, בעת שלמדנו לפניו בעיון הלכות טבילת כלים (סיון – אב תשנ"ח), למרות שיש בזה קצת שינויים מדברי הרבנים שקדמוני. כמדומני שבאותה תקופה לא היה מי שסיכם את השיעורים.
הרב זצ"ל דיבר על פחיות שתיה, שאדם קונה מקיוסק או ממכונה אוטמאטית, ועל זה אמר לכוין שלא לקנות את הפחית אלא רק את המשקה שבתוכה. הפחית עצמה נשארת ברשות המוכר ופטורה מטבילה. (ולא איכפת לנו שדעת המוכר למוכרה, מאחר שאין דעת הקונה לקנותה).איני זוכר אם הרב חילק בין פחיות של חברות שתיה ישראליות או מחו"ל (וייתכן שגם אם המשקה מיוצר כאן, הפחית עצמה מיובאת). הרב גם לא דיבר באותה הזדמנות לגבי שימוש חוזר (ויתבאר להלן בסמוך), מפני שאין מי שמשתמש בפחית שימוש חוזר. [אגב כעת איני מבין את ההיתר לכוין שלא לקנות את הפחית, הרי החנווני (או בעל המכונה האוטמאטית) מן הסתם הוא יהודי, וכבר נתחייבה בטבילה אצלו. ולא תועיל עצה זו אלא למי שקונה מגוי. ואולי גם אם החנווני יהודי פטורה מטבילה כדין כלים העומדים לסחורה. וצריך עיון].
בנוסף שמעתי מהרב זצ"ל לגבי בקבוקי יין או מיץ ענבים, שאותם שיש עליהם השגחת הבד"ץ בדרך כלל דוקא הם מיובאים מחו"ל (כי בית החרושת לזכוכית "פיניציה" שבארץ עובד גם בשבת), ויש להזהר שלא להשתמש בהם שימוש חוזר אחר ריקון התכולה, עד שיטבילום כדין. איני זוכר בבירור מה אמר לגבי הברכה, אך מן הסתם יש לברך.
החילוק בין פחיות שתיה שהצריך הרב זצ"ל לכוין שלא לזכות בהן, ואילו בבקבוקים התיר את השימוש הראשוני, כנראה מפני שהבקבוק כבר מלא, ואין הקונה משתמש בו לשתיה ישירות ממנו, רק משאיר בו את היין במצב של "שב ואל תעשה", משא"כ בפחית ששותה ממנה ממש. ואם כנים אנחנו יש להתיר שימוש ראשוני בצנצנות גרבר, ורק לשימוש חוזר יש להטבילן.
[יש באתר שיעור של מוה"ר הגאון רבי משה לוי זצ"ל בענין זה (אולי זה הוא השיעור המדובר) נמצא בקטגוריית טבילת כלים].
Google
