למידת טעמי איוב משלי ותהלים

מרן ראש הישיבה שליט”א בספר סנסן ליאיר (עמ’ שצ”ו) האריך בזה והביא שכן מנהג תונס לקרוא בלא טעמים, והביא חלק מהמקורות שהבאתם, ובכל זאת כתב שם שמצוה לקרותה עם טעמי המקרא, וכתב שם שמר אביו מרן האיש מצליח זצ”ל שינה את המנהג גם בתונס וקרא עם טעמי המקרא. ע”ש. והעולה מדבריו שאמנם אין חובה לשנות ויש על מה לסמוך, אבל כדאי וראוי לקרוא עם טעמים.

יש בתיקון סופרים "איש מצליח" את ההפטרות הללו באותיות מאירות עינים, ומדוקדקות היטב.

הרבה בתי כנסיות צילמו משם לתועלת הציבור.

המפטיר קוראים בשבילו בתורה את פרשת שקלים, (דהיינו מתחילת פרשת כי תשא, עד לכפר על נפשותיכם).

ואח"כ קורא המפטיר בעצמו את ההפטרה "ויכרות יהוידע".

וכל זה מובא בסידור ובחומשים.

מרן שליט"א בביאור אמת קנה על התהלים התייחס לזה, ותלה את הדבר איזה טעם יש על המלה לבוא, אם יש שם מאריך – א"כ אומרים לבוא תמיד, ציוית להושיעני כמו האפשרות הראשונה שכתב כת"ר, ואם הטעם שעל המלה לבוא הוא רביע – א"כ אומרים לבוא, תמיד ציוית להושיעני כמו האפשרות השניה (והנגינה היורדת במלה לבוא, ושוב עושים נגינה יורדת נוספת במלה תמיד). ומ"ש כת"ר שלפי הטעמים נראה כמו האפשרות הראשונה, זה נכון אם יש מאריך, אבל אם יש שם רביע אדרבא העצירה צריכה להיות במלה לבוא, כי הכלל אומר שכל שני טעמים מפסיקים הסמוכים זה לזה – הראשון מפסיק יותר. והביא מרן שליט"א כלל זה באמת קנה על פסוק זה. ע"ש.

יש מספר רב שלשיעורים לצפיה שבהם מוה"ר קורא יחד עם הבחורים בישיבה את ההפטרות הן של החגים והן של פרשיות השנה לחץ כאן והרווה צימאונך

טעם זה נקרא "עולה ויורד" והוא מופיע אין ספור בספרי איוב משלי תהלים 

ובכל מלה שתראה טעם זה תדע שההטעמה היא במקום שנמצא הטעם שלמטה (הדומה למאריך) ועל כן טועים הקוראים "נשברה" במלעיל אלא צריך לקראה במלרע

אם כוונתך על תנ"ך אמת שאין לגרוס בלילה תנ"ך חוץ מלילות מסוימים כגון ליל שישי ליל שבת ועוד אולם ללמוד עם פירוש וכדו' מותר 

צריך לומר "בידי" כמו שהגיה החכם הנזכר לעיל.
כי המילה "וכענת" יחידאה (= יחידה) בתנ"ך

שמעתי שיש מנהג כזה בתוניס. אך לא הצלחתי להבין פשרו, וגם מו"ר מרן ראש הישיבה שליט"א אינו נוהג בזה אלא מטעים כך סוף פסוק כהלכתו.

הפשט הפשוט הוא שתמיד דרך המקרא לכפול דבר במלים שונות וכיון שאמר בתחלת הפסוק "וירבו מאוד" לא רצה לומר "ובהמתם ירבה" ולחזור על המלים. אולם עדין קשה שאפשר לומר "ובהמתם יעצים" "ישגיא" וכיוצא בהם ועל זה תירץ לי ידין נפשי רבי מאור חלקון הי"ו שהברכה היא שאף על פי שירבו מאוד והם יצטרכו בשר למאכל אף על פי כן בהמתם לא ימעיט ויהיה להם תמיד בהמות כפי צורכם