אני גר מזה 30 שנה בבית משותף בן ארבע קומות 16 דיירים, בקומה שניה. כשנבנה הבית לפני 40 שנה, הקבלן לא בנה מרפסות סוכה והדיירים הגישו בקשות לבניית סוכה והבקשות אושרו.
כשרכשתי את הדירה ראיתי כי לדירה שלי לא נוספה מרפסת סוכה, כי המוכר לא היה מעונין להשקיע בבניית מרפסת נוספת.
כתוצאה מכך לאורך השנים הקמתי סוכה בחצר. ברבות השנים אני נצרך לסוכה סמוכה, לחסוך את המאמץ הכרוך בירידה לצורך כך לחצר.
פניתי לעיריה והם הודיעו לי כי מבחינתם אפשר להוסיף מרפסת, בהסתמך על הבקשות שהגישו השכנים בקומה ראשונה ושניה ואושרו.
פניתי לשכן הגר תחתי ושנהנה ברבות השנים מכך שלא בניתי מרפסת סוכה, שאם היתה מוקמת היתה מחסירה מגודל סוכתו הנוכחית כחמישים אחוז משטחה.
אך הוא טען שאם אבנה את המרפסת אני אוריד את ערך הדירה, מכיון שהסוכה תוכל לשמש רק מחצית מהאנשים היכולים כיום ליהנות מהסוכה.
השכן הגר כעת בקומה ראשונה רכש את הדירה רק לפני כשנתיים ואילו עם הדייר הראשון לא היה לנו דו שיח על הנושא.
האם על פי ההלכה יכול הדייר בקומה ראשונה לטעון על נזק האמור להיגרם לו, או שכשקנה את דירתו היה באפשרותו לבדוק מצב דירות הסוכה ולהבין שאין בטחון שגודל הסוכה ישאר כך לעולם?
כיון שכשהשכן בנה את סוכתו הגדולה, בעל הבית הקודם של דירתך לא מחה בו ולא דרש שיבנה סוכה יותר קטנה, וקל וחומר שאתה שנים רבות השלמת עם המצב ולא מחית, אין ביכולתך כעת, לבנות מעל סוכתו, כי בכך אתה מצמצם את יכולתו להשתמש בכל הסוכה, ופוגע בחזקתו שהחזיק מזה שנים רבות (עיין בשלחן ערוך חושן משפט ריש סימן קנ"ג).
Google