שאל את הרב
print
אא
א) בגמ' קידושין (כט.) ילפינן דהיכא דלא מהליה אבוה מחייבי בי דינא למימהליה מדכתיב: "המול לכם". וקשה, דבמנחות (סה:) ת"ר "וספרתם לכם" שתהא ספירה לכל אחד ואחד. וכתבו שם התוס': גבי יובל כתיב "וספרת לך" דאבית דין קאמר להו רחמנא. ע"כ. ומשמע דדיוקם מדכתיב לשון יחיד ש"מ דאבית דין קאי (וע"ע בסוכה מא:). וא"כ תיקשי להו, היכי מפקינן הכא חיובא לבית דין מדכתיב "לכם" לשון רבים. ב) שם בגמרא. והיכא דלא מהליה אבוה מחייב איהו למימהל נפשיה דכתיב "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה". ולכאורה אינו מובן היכי יליף מהאי קרא לחיוב, הלא לא נזכר כאן אלא עונש אבל אזהרה לא שמענו, ובכל מקום מהדרינן למצוא האזהרה, דקיי"ל אין עונשין אא"כ מזהירין (כמו ביומא פא. ותמורה ד: ועוד). שאלה בעקבות תשובת הרב: בתשובתכם לשאלה הראשונה כתבתם דקרא דהמול לכם ע"כ אתי לחיוב דית דין. וקשה, הלא היה אפשר לפרש הפסוק דאתי לאזהרת הבן, וכ"ת דא"כ קרא דאשר לא ימול מיותר, זה אינו, דנפקיה לעונש, וכאשר הקשינו בשאלה ב'. מה שהשבתם לשאלה השנייה, מוקשה, איבע"א מקרא ואיבע"א מסברא. איב"א קרא, דלדברי מעכ"ת, למסקנה דמילתא אכן הלימוד לחיוב הבן עצמו הוא מהפסוק המול לכם. ואילו הטור (יו"ד סי' רסא) כתב: לא מלוהו בית דין חייב למול את עצמו לכשיגדיל. ומרן בב"י הראה מקורו בזה"ל: ג"ז בפ"ק דקידושין ויליף לה מדכתיב וערל זכר אשר לא ימול. ע"כ. ומפורש יוצא מדבריו שזהו המקור לחיובו של הבן. ואין לדחות דהטור בהמשך דבריו כתב: ואם לא מל חייב כרת, וע"ז ציין מרן לפסוק הנזכר, שהרי מרן לא הזכיר מילים אלו כלל שם בדיבור המתחיל. ואיבע"א סברא, דאיני יודע מה ההכרח לומר דלא יתכן לפרשו לאזהרת הבן כיוון שהוא רק בן שמונת ימים, הלא לדברי מעכ"ת תיקשי היכי יליף בגמרא לחיוב הבן מקרא דאשר לא ימול והרי הוא רק בן ח' ימים, אלא מה אית לך למימר, דקרא איירי בבר חיוב והיינו מבן י"ג ומעלה, הכי נמי אומר אף אני דקרא דהימול לכם קאי אבן והוא לאחר י"ג שנה.

הרב נסים מאזוז

א) לשון לכם אפשר לפרשו לכל אחד ואחד, ואפשר לפרשו לבית דין שיהו כל אחד מבני ישראל נימולים אלא שהפירוש היותר פשוט לכל אחד ואחד ולכן בספירת העומר מפרשים לכל אחד ואחד מה שאין כן ביובל שכתבה התורה וספרת לך ע''כ לפרשו לבית דין. וממילא במילה שחיוב האב נלמד ממ''ש וימל אברהם את יצחק וכמו שדרשה הגמ' שם א''כ המול לכם מיותר וע''כ ללמדנו חיוב לבית דין. ב) אפשר שהאזהרה היא מהמול לכם כל זכר כל אחר שגילתה התורה שעינוש כרת מוכרח שישנו באזהרת המול לכם דהוא גילוי מילתא. ואין זה סותר למה שכתוב קודם שהוא אזהרת בית דין, שהרי פשט הפסוק אי אפשר לפרשו לאזהרת הבן לבד שהרי דיבר שם בבן שמונת ימים ומוכרח שאינו מדבר רק בו עצמו וצריך לומר שפשט הפסוק בבית דין ואחר הגילוי של וערל זכר מוכרח שמדבר גם בבן. תשובת הרב לקושיא החוזרת: הפס' כתב כאן דין כרת אפילו שמדבר בתינוק בן שמונת ימים. וזה ק' וע''כ גכתה בן שמונת ימים משום מצות המילה וכיון שמצות המילה לאביו למדנו מוימל אברהם ע''כ דקרא דהמול לכם הוא לב''ד ועיי' בתורה תמימה שכ' כעין זה. וכל זה משום שמקרא אינו יוצא מידי פשוטו אבל אחרי שגילה הפסוק שהוא בכרת צ''ל דגם הוא באזהרת המול לכם ומ''ש הב''י הב''י לקרא דכרת משום דבל''אה לא ידי דחייב כלל. ולגב הבן עוד יש לתרץ דק''ו הוא אם אביו ובית הדין מחויבים למולו כ''ש עצמו ואע''פ שאין מזהירין מן הדין בכה''ג שעונש כרת מזהירין, עיי' למשמרות כהונה מס' מכות דף ה' ע''ב ולרב המגיד בראש פרק שני מהלכות מאכלות אסורות.
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0