אופן חלוקת הטעמים

מספר ברית כהונה או”ח מע’ ת’ אות מ”ו:

איוב: עושה גדולות וגו’ (איוב ט’ י’), אחרי הלימוד: חיים וחסד וגו’ (שם י’ י”ב).

רות: והנה בועז וגו’ (רות ב’ ד’), ואחרי הלימוד: ישלם ה’ פעלך וגו’ (שם פס’ י”ב).

איכה אין פסוקים לפני ואחרי (לא הובא שם, וכן בישיבה לא אומרים).

קהלת לא הובא שם פסוקים.

אסתר: אחר הקריאה ליהודים היתה וגו’, ולפני הקריאה כתב שם בהגהה שאומרים איש יהודי וגו’.

חצדא ולא צחדא.

התרגום למשלי הוא לא מיהונתן בן עוזיאל, כמבואר במסכת מגילה (דף ג’ ע”א) שלא תרגם יהונתן כתובים.

ביאור “חצדא” הוא קציר (בר’), וכמו שמתרגם אונקלוס על הפסוק “ובקוצרכם את קציר ארצכם” (ויקרא י”ט ט’), וקציר פירושו גם קצין כמ”ש רש”י בערכין (דף ל”ג ע”א ד”ה קציר). מקור הדברים מספר לחם הביכורים דף קכ”ז ע”ב שג”כ התקשה בזה, ותי’ כנ”ל המו”ל שם. ע”ש.

מלרע כמו שכתבת באפשרות השניה

מרן ראש הישיבה שליט”א בספר סנסן ליאיר (עמ’ שצ”ו) האריך בזה והביא שכן מנהג תונס לקרוא בלא טעמים, והביא חלק מהמקורות שהבאתם, ובכל זאת כתב שם שמצוה לקרותה עם טעמי המקרא, וכתב שם שמר אביו מרן האיש מצליח זצ”ל שינה את המנהג גם בתונס וקרא עם טעמי המקרא. ע”ש. והעולה מדבריו שאמנם אין חובה לשנות ויש על מה לסמוך, אבל כדאי וראוי לקרוא עם טעמים.

כשקוראים בטעמים ודאי שיש להקפיד בזה, אך כשקוראים ק”ש בדרך כלל בגלל שמאריכים באמירת המילים (בגלל הכוונה) אין עושים טעמים כלל.

יש בתיקון סופרים "איש מצליח" את ההפטרות הללו באותיות מאירות עינים, ומדוקדקות היטב.

הרבה בתי כנסיות צילמו משם לתועלת הציבור.

המפטיר קוראים בשבילו בתורה את פרשת שקלים, (דהיינו מתחילת פרשת כי תשא, עד לכפר על נפשותיכם).

ואח"כ קורא המפטיר בעצמו את ההפטרה "ויכרות יהוידע".

וכל זה מובא בסידור ובחומשים.

המלבי"ם הבין שחוזר על שלמה. וכך מסתבר כי הוא הנושא בפסוק ולא דוד.

כתוב בפירוש (י"ז י"ט) והנחתם באוהל מועד לפני העדות. וכן אח"כ (י"ז כ"ה) השב את מטה אהרן לפני העדות וגו'. וא"כ הכל באותו מקום.

עד המילים "רוחב הבית" עדיין לא ביאר המלבי"ם כלום בפסוק אצלנו, רק ציטט את הפסוק במלכים א' (ו' ג'), ולמד ממנו שהפסוק קורא לדביר (דהיינו קדש הקודשים) בשם היכל, ול"קדש" (היכן שנמצא המנורה והשולחן) הפסוק קורא בית, ואח"כ ביאר שאת קדש הקדשים חשבו את האורך מצפון לדרום, ואידך זיל גמור.